אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הארון, התינוק, תקע ושקע: הספין האומלל של חברת החשמל

קמפיין חדש לחברת החשמל מציג את תקע ושקע כשהם חובקים תינוק. האם זוהי אמירה חתרנית שעוזרת לקהילה הגאה? או אולי תכסיס זול של משרד הפרסום? דביר בר חושב שבובות בארון זה כבר מזמן לא חמוד

תגובות

אז תקע ושקע הם גייז, ועכשיו גם חובקים תינוק חדש. תעצרו שניה ותשאלו את עצמכם: האם זה באמת מעניין מישהו בחברת החשמל או שמעניין יותר את משרד הפרסום שלהם להגיע למצעד הפרסומות הזכורות והאהובות בסקרי דעת הקהל? האם נושא זכויות הקהילה הגאה מעניין את יו"ר חברת החשמל או שהוא רוצה לספור את קטעי העיתונות שיקבל ממשרד היח"צ שלו דרך "יפעת" ויגיד "שיחקנו אותה עם הקמפיין"? הלא ברור כשמש שבישיבת הקריאטיב שנעשתה לפני הפרסומת הזו, כמו גם לפרסומת של ברנפלקס בכיכובו של אילן פלד, נעשתה קריצה/פנייה מאד מכוונת לקהילה הגאה מתוך ידיעה שמדובר בקהילה שחולשת על רשתות חברתיות, וכך חבירה אליה היא גם נסיון להיות "מגניבים" ברשת. הבעיה היא שאצל דנית הזמרת עוד צחקנו, והפעם זה פשוט מביך. זה מביך לראות שיש לך נוצות של טווס אבל אתה מוכר לכולם שאתה בעצם תרנגול. אנשים מטבעם נחלקים לשניים: ישנם כאלה, לא משנה אם הם גייז או לא, שיחפשו את דרך הפיוס כדי לא לעצבן אף אחד ויאמרו "תגידו תודה שיש רמיזה מינית לטובת הקהילה ותשתקו. קחו את מה שאתם יכולים ולאט לאט תקבלו שינוי בדעת הקהל כלפי הקהילה". אני מכיר את הטענה הזאת והיא עצובה מאד. אני שייך לסוג השני של האנשים. צר לי שבשנת 2013 אני לא מוכן לקבל את המושג ארון, הסתרה, שקרים וחצאי אמת. בני אדם לא נולדו ולא חיים כדי לחיות בפשרה, בני אדם נולדו כדי למצות את חייהם עד תום, בתחושה של שלמות, של גאווה במי ובמה שהם ואסור לנו כבני אדם, ללא קשר למגדר שלנו, לקבל ניסיון של אחר להגדיר עבורנו מה נכון ומה לא. הרי חברת החשמל יכלה לעשות קמפיין סטרייטי ולהשתמש בדמויות של גבר ואישה, אבל הם בחרו ביודעין להשתמש בנמסיס של אריק ובנץ, לקרוץ למי שאפשר ולרמוז לסתומים. הנמסיס של אריק ובנץ. תקע, שקע והתינוק (צילום: יוסי וייס, יח"צ)אז לחברים בחברת החשמל ובמשרד הפרסום הארוניסט שלו, הגיע הזמן להפנים: 1990 עברה ממזמן וזה לא מגניב להיות בארון. זה לא מגניב לא להגיד בקול: "אמא, אבא, אנחנו לא שותפים. אנחנו חוסכים בחשמל כשאנחנו הולכים לישון ביחד, באותה המיטה, אחרי שאנחנו משכיבים את הילד שלנו שנולד בפונדקאות במדינת ישראל החשוכה". ואז, רק אז, אני אדע שהכסף הטוב שאני משלם לכם בחשבונות החשמל המנופחים הולך למקום הנכון. עד שזה יקרה, אני יכול לנחש שאתם מבסוטים מהבאזזז (הנה, קיבלתם גם את הטור הזה מתנה בלי צורך לשלם ליחסי ציבור. תשלחו לינקים זחוחים בין תקציבאי המשרד). האמת היא שזה אמור לשבת על המצפון של כל אחד ואחת שעבדו על הקמפיין הזה, שיגיעו הביתה וישאלו את עצמם האם הם היו רוצים לגדל ילד במדינה שבה חברת החשמל אומרת: תסתירו, אל תתגאו. יום עצוב.דביר בר, הוא בעל החברה לקידום במדיה חברתית Double spread והעורך לשעבר של מגזין הגייז F/O/D

*#