אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סוף מתוק מריר: השסק מסכם 12 שנה

שמים קץ לשמועות, חושפים את הפעמים שעברו על החוק, נזכרים בימים יפים וסוגרים חשבון עם איאן בראון. הבעלים של השסק מסכמים 12 שנים ונפרדים. לבינתיים

תגובות

ימי הולדת לברים בתל אביב הם לא עניין של מה בכך: בעוד שברים חדשים נפתחים מדי יום - כמעט ולא קיימים מקומות ואנשים ששורדים בג'ונגל של חיי הלילה התל אביביים. מבחינה זו בר השסק המיתולוגי, החוגג במשך הסוף שבוע יום הולדת 12, הוא בגדר תופעה ביזארית בנוף העירוני. ולמרות הוא עדיין צעיר ובועט, מפאת השתלטות נדל"נית יהיה זה היום הולדת האחרון של הבר במקומו הנוכחי. חגיגות יום ההולדת, שמעורבבות בפרידה, יתפרשו על פני כל סוף השבוע במקום המיתולוגי ובמיני מועדון הרסק החדש. עם פתיחת פסטיבל הבת מצווש החגיגית ורגע לפני שהדחפורים באים, הבעלים, דנה ינקלביץ' ורועי זקהיים, הגיעו לסכם תקופה, להעלות זכרונות משוגעים ומביכים, לספר על המסיבה שנמשכת כבר שלושה חודשים וינסו לענות על השאלה שמסקרנת את כולם "השסק 2: הייתכן?"

ערב אחד הגיעו בלייני השסק למקום לגלות שלט נדל"ני מתנוסס מגג הבניין. תל אביב עשתה את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב והחלה במסע שמועות הבלתי נמנעות: על סגירה, על מסיבות מתחת בניין ושסק 2. "קבוצת רכישה של כמה יזמים קנו את הקרקע, ובמקום יקום בניין מגורים ושטחים מסחריים", מספר זקהיים, "כרגע תאריך הסגירה הוא סוף אוקטובר, אבל כמו שאנחנו מכירים העירייה, יש סיכוי שנמשיך עוד כמה חודשים. בסופו של עניין הסגירה של השסק הוא דבר בלתי נמנע". לגבי השמועה על שסק פרק ב' עונים השניים באופן פחות נחרץ: "אנשים מגיעים אלינו כל הזמן בחרדות, מה יקרה אחרי השסק, ואיפה הם ילכו לשתות, אין לנו כרגע תשובה חד משמעית", מודה ינקלביץ'. זקהיים נידב עוד מעט פרטים: "אנחנו חושבים על לפתוח שסק חדש אבל זה תלוי בהמון גורמים; צריך למצוא לוקיישן טוב, להחליט באיזה קונסטילציה זה יקרה. אין לי ספק שאם נפתח עוד שסק הוא יעבוד טוב, אבל זה חייב לבוא ממקום ששנינו מוכנים".

עד שיגיעו הדחפורים. שסק (צילום: גיא פיטשון)

אז אמנם השסק הנוכחי יסגר בסוף ועוד לא ידועים קיומם של צאצאים, אבל אף אחד לא מתכוון להתפנות בלי מסיבה. מסיבת הפרידה תתפרש על פני שלושה חודשים ושני חללים וללא ספק תחקוק את חותמה בהיסטוריה התל אביבית. לכבוד המאורע החיו דנה ורועי מפלצת נוסטלגית אחרת, והפכו את החלל של המשמש לשעבר למיני מועדון חדש בשם הרסק. יחד עם יותם אבני, ליאור פרנקל, ג'וי אייג' ואור מגל, הרסק עתיד לאכלס מספר מסיבות פרועות בשבוע. הקונספט של התוכנית האמנותית הוא לעבור על ההיסטוריה של השסק לאורך השנים, כך שצפויים להגיע לעמדה די ג'ייז ותיקים מכל התקופות, ערבי Fאנק, האינפיוז וההיפ הופ הנוסטלגיים יקומו לתחייה, וגם הבר יארח אנשי צוות ותיקים ועובדים מוכרים.

פרץ הנוסטלגיה הזה זורק את דנה ורועי דווקא לבר תל אביבי אחר, סוער לא פחות. בין חללי ומסדרונות הפשפש, תחת תקרה נמוכה, קרם הגרעין של השסק עור וגידים. אורן אלקלעי, הבעלים המקורי של השסק, חזר ארצה מניו יורק, הגיע למקום, ושמע סט של אמיר אגוזי וניב הדס. סט שבדיעבד שינה את פני העיר כולה. הפשפש היה נקודת מפגש מוזיקלית אליה הגיעו גם דנה ורועי, ובמקום נוצרה קליקה מוזיקלית מקומית. מלבד אגוזי והדס ניגנו במקום גם סאבו ורוב (סוליקו) ונדיב רביד. כשהפשפש נסגר, החליט  אלקלעי בהשראת אגוזי והדס לפתוח בר סביב מוזיקה איכותית. "באותה תקופה היו רק די ג'ייז של האוס: סער זנגלביץ', צ'ופי, גוטמן, גם די ג'יי מחו"ל זה היה עניין כזה גדול, היינו קונים במיוחד בגדים, שמים פרוות על הרגליים ומשתגעים", מספר זקהיים, "אבל לא היו די גי'ייז של מקומות קטנים. השסק היה מהראשונים שנתנו לדי ג'ייז את מרכז הבר וחופש אמיתי להתפרע. בהתחלה אגוזי והדס ניגנו ארבע פעמים בשבוע, כי לא היו די ג'ייז בעיר, אבל לאט התמלא השבוע וב-2004  טל אורן ואלעד סונגו המציאו את התוכניה החודשית, עניין שהפך לסטנדרט בכל העיר".

השסק נפתח לפני 12 שנה, בתקופה היו מעט ברים ומועדונים בעיר, תל אביב התרכזה במקומות מיתולוגיים כמו הלולה, השופטים, מייקס פלייס ועם הזמן נפתח גם הסין שהתחיל את המעבר מהקלאב לבר. בשנים אלו ללא ספק, רחוב לילינבלום ווז דה שיט, האברקסס ולילינבלום 22 נפתחו,  ושנה לאחר מכן השסק הגיע לשכונה. המקום הציג בפני תל אביב תרבות לילה חדשה: בר שמדי ערב די ג'ייז מנגנים בו את המוזיקה הכי מעניינת וחדשה, בשעה שמקומות אחרים הריצו ברקע דיסקים. "פעם ראשונה שנכנסתי לשסק אני זוכרת שהרגשתי משהו מיוחד מהמקום, אני לא משתמשת בביטוי הזה הרבה אבל באמת החסרתי פעימה" מספרת דנה שבאותן שנים ניהלה את בר המשמש הצמוד, כשרועי ניהל את השסק. כעבור שנתיים, ב-2007 החליטו השניים לקחת את המקום, זאת למרות שלאף אחד מהם לא שאף לכאלה תוכניות "אף פעם לא היה לי חלום שיהיה לי בר" מספרת דנה, "אבל כשהבנו שאורן רוצה לסגור עשינו הכל כדי להחזיק את השסק בחיים. לא מטעמים כלכליים, אני פשוט מתה על המקום ורציתי שיהיה לנו איפה לשבת לשתות".

להחסיר פעימה. שסק (צילום: גיא פיטשון)

דנה ורועי השכילו להיכנס למקום ולערוך כמה שפחות שינויים. יחד עם אגוזי, שמרו על הקונספט של הבר סביב המהות המוזיקלית, והוסיפו לתוכן רק כמה נגיעות: השקת ערבי קונספט, ערב מפיקים (CDR), חידוני מוזיקה חודשיים, חגיגות כריסמס מושקעות ומסיבות פורים מקושטות ובלתי נשכחות. אבל זו לא רק הראשוניות של הבר או חדשנותו, אלא הטמעתו כמוסד יציב בנוף של תל אביב. אל שאלת השאלות, איך בעיר בה עשרות ומאות ברים נפתחים ונסגרים, השסק מצליח לשרוד כבר למעלה מעשור, נדמה שאנחנו חוזרים הלוך ושוב. "לו רק היה לי שקל על כל פעם..", צוחקת דנה, "בתכלס זה תמהיל של כמה אלמנטים שכולם מאד נכונים: החלל, העיצוב, הסאונד, התאורה, ערבוביה נכונה של אנשים מכל הסוגים".  אבל אחרי עוד בירה וקצת מחשבה מבינים כי מדובר במשהו גדול מזה. "השסק תמיד נשאר נאמן לעצמו", אומר רועי, "גם כשהיה קשה ואנשים פחות באו, העדפנו לספוג הפסדים ולא להכניס יח"צ ולא להיכנע למיינסטרים. נשארנו נאמנים לתמהיל. השסק יכל להתרסק כבר מזמן, אבל מעורבים בו הרבה אנשים, שמתייחסים אליו כאילו הוא הבר שלהם, אוהבים אותו כמונו, ושומרים עליו איתנו".

כמו כל מקום שחי בלילה, נחשף השסק לאירועים הזויים, מביכים, משוגעים או פשוט בלתי חוקיים. "הייתה תקופה למשל שלא היו לנו אישורים והיינו צריכים לסגור כל יום באחת בלילה", נזכרים השנים, "תמיד כשהיו מגיעים פקחים מישהו היה מזהיר אותנו עם ווקי-טוקי מבחוץ, ומיד היינו דוחפים את כל האנשים בבר, שהיה תמיד מלא, לחדר השלישי ומחביאים אותם. הפקח היה נכנס ואנחנו בנוהל קבוע מרימים כסאות, מדליקים אורות, מנמיכים בסים. כל עוד הפקח היה בחוץ לא הרשנו לאף אחד לצאת, המקום מפוצץ ואנשים רוצים ללכת לישון, רועי היה עומד עם בקבוק וודקה ומצ'פר את כל מי שכלאנו שם, עד לאובדן הכרה". ואלה לא היו ההתפרעויות היחידות, שסק ערכו גם כמה מסיבות גדולות בחללים שונים בעיר, ואפטרים מצומצמים במקום עד השעות הכי מופרעות. "אני זוכר שפעם כשאיאן בראון הופיע בארץ קיבלנו טלפון מאייל רוב שבראון רוצה לבוא לשתות, ואנחנו כבר היינו סגורים", מספר רועי. "תוך כמה דקות התייצבנו לפתוח, המקום התפוצץ מחדש והוא ישב על הבר ושתה מיץ תפוזים. אבל היו גם כמה פחות סחים שישבו על הבר, MGMT הגיעו עם ג'יימס מרפי ופירקו בקבוק פטרון, מרפי נשאר עד הסגירה והלך עם רותם הברמן לאיציק ורותי, רועי רקד עם רובין רייט ברחבה פלוס נשיקה בפה, רייף פיינס וריאן גוסלינג קישטו את הבר, סאשה ברון כהן היה מספר פעמים, ורוב הדי ג'ייז שמגיעים לתקלט בארץ עוברים שם. את כל השאר אנחנו כבר לא יכולים לספר".

לא יכולים לספר. השסק (צילום: סיפו)

במשך השנים תוכניות לפתוח שסק מקביל בירושלים, ניו יורק וברלין לא הפסיקו לצוץ, אבל דנה ורועי החליטו לשמור על השסק תל אביבי, נטול סניפים. כעת האופציה לחלל נוסף כאמור לא ירדה עדיין מהפרק. "אם לא היו מפנים אותנו הייינו ממשיכים עוד שנים", מודה דנה, "זה לא עסק בשבילנו, השקענו בו את כל החיים ואנחנו מבלים רק שם. אלה היו שש שנים מדהימות שעברנו המון חוויות, הכרנו אנשים ואיבדנו אנשים, ואנחנו מרגישים זכות שעברנו כזו חוויה". אחרי שעות של נוסטלגיה לקראת סוף השיחה הרעיון של שסק 2 פתאם מתחיל להיראות יותר ממשי. "אם ממשיכים אז זה שסק כמו שהוא", קובע רועי. "זה הפאשן שלנו, הליבינג, דנה הכירה בו את בן זוגה ולא מזמן נולד להם בן בכור. בעצם בילינו את כל החיים הבוגרים שלנו כאן, אנחנו עוד לא מוכנים לעזוב, אבל חשוב להגיד שהמקום יסגר והמבנה יהרס. לגבי שסק 2 עדיף במקום להבטיח משהו ואחר כך לאכזב - לא להבטיח כלום ומקסימום בסוף להפתיע".

*#