שתיקת המקומונים: ניצן הורוביץ מספיד

במערכת הבחירות התל אביבית הקודמת, חיו ובעטו ארבעה מקומונים בולטים לפחות. היום נותרו שניים. ניצן הורוביץ מקווה שהתחקירים החברתיים רק החליפו פלטפורמה. פרויקט מיוחד

ניצן הורוביץ, פרויקט סיכום שנה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
ניצן הורוביץ, פרויקט סיכום שנה

מה ציער אותי השנה? הקולות שנדמו. למשל, הקול שהשמיע הגוף הזה, עכבר העיר, ועיתון העיר בזמנו. אלפים של גיליונות שיצאו מהדפוס ועיצבו את סדר היום העירוני שלנו. הפרינט מת? לא. אבל האם הוא חי? כי עם העובדות קשה להתווכח. במערכת הבחירות הקודמת, חיו ובעטו פה ארבעה מקומונים בולטים לפחות. היום נותרו שניים. » לנו סגרו את הפרינט, ולכם? - פרויקט מיוחד» למירי חנוך נמאס מהלכלוך בחופים» לימור לבנת: שרת התרבות או המלחמה?» אבנר ברנהיימר התאכזב מעוזי וייל » רות סירקיס מתחננת: חזרו לשפה העברית

סיבוב קצר בחדרי המדרגות בתל אביב יכול ללמד דבר או שניים על שוק העיתונות המקומי. בבתים רבים מדי ברחבי העיר, ניתן למצוא ערימות של מקומונים דלים בתקציב ועשירים בפרסומות, המחולקים חינם ליד הדלתות או בתיבות הדואר. לעתים הם נערמים זה על גבי זה, מבלי שאיש יטרח לאספם.העיתונים הללו מעידים, שחור על גבי לבן, על משבר הפרינט כפי שהכרנו ואהבנו. ברמה הארצית עיתונים בתשלום עוד מצליחים, בקושי רב, לשרוד – אך ברמה המקומית יותר ויותר עיתונים נסגרים. השנה היו אלה עכבר העיר וזמן תל אביב, לצד שאר מקומוני "זמן מעריב" ברחבי הארץ. עיתונים כמו זמן תל אביב, ועיתון העיר לשעבר (שבעצמו אוחד עם עכבר העיר בטרם סגירתו) - שהשכילו לפרסם לאורך השנים תחקירים ביקורתיים על הנעשה במסדרונות העירייה, למשל, נמחקו מהמפה התקשורתית כלא היו, והשאירו את הבמה ליחידים שיכולים לשרוד.הפרינט אולי מת, אבל העיתונות לא. מערכת עכבר העיר לשעבר (צילום: ערן לאור)

ההפסד, כמובן, כולו שלנו. תחקירים חברתיים שחושפים את הנעשה בסביבה הקרובה לנו ובעצם המשפיעה ביותר על חיינו, נעלמו. סקירות תרבות ופנאי נטולות שיקולים מסחריים הפכו גם הם לנחלת העבר. והדוכנים מחוץ לקיוסקים בדיזנגוף, אבן גבירול ורוטשילד נראים ריקים מתמיד. העיתונות המקומית מעולם לא נחשבה לזוהרת. אבל לא מגיע לה, ובמיוחד לא מגיע לנו, המצב הנוכחי אליו נקלעה – עצוב, שקט, ובעיקר מבאס. זה בהחלט אחד האירועים המעציבים של השנה האחרונה. ובכל זאת, שנה חדשה נכנסת, ויש גם תקווה חדשה. קולות אמיצים עולים מהרשת. תחקירים עצמאיים, גופים ביקורתיים, יוזמות חברתיות בלבוש עיתונאי מסקרן. זה הולך וצובר תאוצה, ובהחלט מציל את השיח הציבורי שלנו. וזו התקווה שלי לשנה הבאה: אם מישהו חשב שמשבר הפרינט יחסל את העיתונות ובאופן הזה יצמצם את המרחב הדמוקרטי – הרי כל כניסה לרשת, מעמידה אותו על טעותו. אז לחיי העיתונות האמיצה והחוקרת, בכל הפלטפורמות. ושתהיה לנו שנה נהדרת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ