אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טור עורכת: סטוקרית ושמה מפלגת העבודה

רגע אחד של חולשה הוביל להתפקדות למפלגת העבודה, שכאות תודה החליטה להטריד את עורכת העכבר באינספור מסרונים וטלפונים. משל על יחסי פוליטיקאים-בוחרים

תגובות

ברוח האואטינג של השבוע, יש לי וידוי: לפני שנתיים וחצי (בערך), עת הודיעה מרב מיכאלי על כוונתה לרוץ למפלגת העבודה, התחלתי לחשוב ברצינות להצביע בשביל המפלגה הזאת. נדמה היה שחוץ ממיכאלי, אותה אני מאוד מעריכה, היו עוד כמה וכמה מועמדים שבישרו על תחייתה של העבודה, שמאז רצח רבין לא ממש הצליחה לחזור לעצמה. אז לפני שהכרעתי סופית, החלטתי לעשות את המעשה האזרחי הנכון והתפקדתי. "גם אם לא אצביע להם בסוף", חשבתי לעצמי, "לפחות תרמתי משהו קטן להצלחתם, וגם אולי אעזור לכמה אנשים שאני מעריכה לתפוס מקומות טובים".

כמובן שהשמחה שלי הייתה מוקדמת מדי. בראשית התבשרתי שבגלל מועד ההתפקדות המאוחר, בכלל לא אורשה להצביע בפריימריז. "נו שוין", אמרתי, "לפחות זרקתי כמה גרושים לטובת הכלל". הדירוג הגבוה של מרב מיכאלי וסתיו שפיר בפריימריז, גם בלי עזרתי הנדיבה, שימח אותי מאוד. אבל אז הגיעו ההתבטאויות של שלי יחימוביץ', שהתנערו מביטויים כמו "שמאל" ו"תהליך השלום", ותוך כמה שבועות הפכו להיות יאיר לפיד וונאבי. לא אגלה מה הצבעתי, אבל זה לא היה ליאיר לפיד.

כעבור שנתיים וחצי ספק-הצטערתי-ספק-שמחתי כשהתפרקה הממשלה הנוכחית. הספק, שבוודאי רבים חשים נוכח המצב הבטחוני-כלכלי-חברתי שאנחנו נמצאים בו, לא ממש הותיר פתח לתקווה שאולי יום אחד יהיה כאן טוב יותר. אבל אז האיחוד המשמח של בוז'י ולבני, שלפחות לארבע דקות הראה תוצאות יפות בסקרים. "אולי, רק אולי", חשבתי, "יש סיכוי שלא נמצא את עצמנו שוב עם ממשלה שלא רואה את אזרחיה ממטר. עוד אני חוככת בדעתי האם לשוב לחיקה החם של מפלגת העבודה (אסקיוז מי, המחנה הציוני), מתחילים לטפטף לטלפון שלי אסמסים. להלן מקבץ מייצג:"טל ערב טוב, איתך בדרך לשינוי של אמת ולמהפך 2015! נפגשים בקלפי! אלון גלעדי""העוני אינו גזרת גורל, אלא החלטת ממשלה. הערב ב-18:00 בערוץ 2. אשמח לתגובותיכם. עו"ד רויטל סויד"

"עוד אעלימי נזאר הוא 'הקול האחר' לרשימת העבודה לכנסת. תמיכתכם חשובה לנו בברכת חג חנוכה שמח"

"סאלח סעד המועמד הדרוזי לכנסת, חייבים דרוזי לעבודה, האמת תנצח".לפחות פעם ביום, בשלושה פורמטים שונים - הודעת טקסט, מייל או שיחת טלפון אוטומטית, מזמינים אותי המועמדים למפלגת העבודה לעשות להם מערוף. כמובן שהחזקים והמצטיינים גם מגדילים ומנסים לגייס אותי למטה הבחירות שלהם (היוש, אראל מרגלית), או מתקשרים ממספרים חסומים, וגורמים לי לחשוב לרגע שהם אראלה ממפעל הפיס, וכדאי שאענה. ואז, בקול ענוג ומפתה נשמעות המילים הבאות - "היי, זאת שלי יחימוביץ'", עד שכמעט בא לי להציע למיס יחימוביץ' להתפרנס כקריינית בסרטי תדמית.

שיווק ויראלי - שיטת פרסום שעושה את הצרכן חולה. לבני והרצוג (צילום: מוטי מילורד)תראו, זה לא שאני לא מבינה שבימי בחירות מנסים המועמדים להגיע לכמה שיותר אנשים. חלק (פלצני, אבל חלק) בי אפילו מסתכל על זה כחגיגה של דמוקרטיה. אבל עם כל הכבוד לדמוקרטיה, מפלגה בישראל (על כל חבריה ומועמדיה), לא יכולה להטריד ככה אזרחים תמימים, בוודאי לא כאלה שרק ניסו לעזור לה. בחיי, מאז שהסתבכתי בימי הצבא שלי עם איזו בחורה מפוקפקת שפגשתי באינטרנט, לא הרגשתי כזה סטוקינג. המונח "שיווק ויראלי" קיבל משמעות חדשה, כשיטת פרסום שעושה את הצרכן שלה חולה. לו רק היו חברי הכנסת משקיעים את אותה אנרגיה ומסירות בקשר עם הציבור שלהם, אולי היה פה קצת יותר טוב. או שבעצם יש משהו בסטוקינג הזה שמזכיר את מערכת היחסים בין הפוליטיקאים והבוחרים שלהם - חד צדדית, לא פרופורציונלית ובעיקר מלאה בקצרים בתקשורת.

*#