אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טור עורכת: אאוטינג שמאוטינג

התמונה שבה נראית שיילו פיט הצעירה לבושה בחליפה עוררה תגובות נסערות בכל העולם, למרות שגם הילדה וגם הוריה נראים נינוחים מאוד. האם מדובר בתרומה לקהילה הגאה? ומה הקשר לח"כ בארון וליהודית רביץ?

תגובות

הכל התחיל בסטטוס תמים. בעצם זאת הייתה תמונה, שבה נראה בראד פיט עם שלושה מילדיו – שניים מאומצים ואחת ביולוגית. האחת היא שיילו, הבכורה מבין הילדים הביולוגים של צמד הכוכבים היפה ביותר בהיסטוריה (אולי למעט אריק ובנץ). לתמונה, אותה העליתי לפייסבוק לפני כיומיים, הצמדתי את הסטטוס: "זאת אני, או שבראד פיט ואנג'לינה ג'ולי מגדלים את הלסבית השווה ביקום?". וכל כך למה? כי שיילו הצעירה (בת 9 בקושי) ניצבת בחזית כשהיא לבושה בחליפה ועניבה, שערה הקצר והבלונדיני משוך לאחור, ידיה בתוך הכיסים ומבט בטוח ושקט פרוש על פניה. אחיה עומדים משני הצדדים, מחייכים ורגועים גם הם, וכך גם האבא הגאה, שעומד מאחוריהם ומחבק אותם באהבה.

הסטטוס שלי גרף לא מעט תגובות – חלקן עסקו בבחירה האופנתית בהלצה, אחרות עסקו במה שנמצא מתחת לחליפה (אם ככה אפשר להתייחס לזה) -כלומר לזהותה המינית של הילדה. האם שיילו היא אכן לסבית בהתהוות? אולי היא דווקא טרנס/ית, כי לפי הדיווחים מגיל צעיר היא מבקשת מהוריה לקרוא לה ג'ון או ג'יימס? האם אפשר להרגיש ככה בגיל 9? והאם יש קשר בין הפרפורמנס המגדרי-הגברי לבין הנטייה המינית שלה? ומי בכלל זה שמכריע בנושא – הצופים או הילדה?משפחה גאה. בראד פי עם שלושת ילדיו (צילום: splashnews)

אם היה מדובר בסוגיה אקדמית בלבד כנראה שהייתי צריכה לצטט את ג'ודית באטלר. אלא שלא פה קבור הכלב. מה שמעניין הוא הפער בין הנוחות שמוקרנת מפניה של הילדה, נוחות שהיא כנראה הדהוד של הקבלה מצד הוריה (במקרה זה אביה בתמונה), לבין חוסר הנוחות שלנו, הצופים בתמונה. בראיון שנתנה ל"ואניטי פייר" אמרה ג'ולי – "היא (שיילו ט.ל.) רוצה להיות בן. אז גזרנו לה את השיער. היא רוצה ללבוש בגדים של בנים. היא חושבת שהיא אחד מהאחים שלה... היא מתלבשת כמו בחור קטן. שיילו היא אחד מהאנשים המצחיקים, השובבים והמשעשעים שאי פעם תפגשו. משעשעת ו-ורבלית – הסימנים הראשונים של פרפורמר. אני גם הייתי נוהגת להתלבש בתחפושות ולקפוץ בכל מקום". וכך בעוד הן ההורים והן הילדה ככל הנראה מרגישים בנוח עם רצונותיה, ואף נותנים להם ביטוי, התגובות (כולל זאת שלי) ממהרות לעשות אחת משתי פעולות – או לקטלג אותה ישר תחת קטגוריית זהות (לסבית/טרנס/ית) או שמכחישות את הפרפורמנס הזה כביטוי של זהות ("היא ילדה" / "אי אפשר לדעת" / "הרבה בנות מתלבשות כמו בנים כשהן קטנות" וכו'.

בשביל להסביר את הנטייה התרבותית שלנו להכניס אנשים לקטגוריות היה צריך לפנות – במקרה הזה – את מישל פוקו. אבל גם כאן, לא זאת הנקודה. כמה ימים לפני פרסום התמונה של משפחת ג'ולי-פיט התמלא הפיד שלי בתגובות לטור של גל אוחובסקי, על אודות הח"כ שמסרב לצאת מהארון. היו מי שגינו את אוחובסקי על האאוטינג האלים, והיו אלה שביקרו בחריפות אות אותו חבר כנסת, שכנראה כבר יצא מהארון בצעירותו, אבל עכשיו, משהוא נדרש להתמודד בפריימריז, החליט להסתיר את נטייתו המינית. אני נוטה להסכים עם התפיסה של אוחובסקי, לפיה איש ציבור – אמן או פוליטיקאי, שמסתיר את נטייתו המינית, מעביר מסר שלילי על ולקהילה הגאה. יציאה מהארון של מישהו בפרופיל גבוה בהחלט יכולה לתרום לריבוי הייצוגים של הומואים, לסביות, בי וטרנס, ובכך לתרום להגדלת הסובלנות והקטנת האלימות, בעיקר בקרב בני נוער. שלא כמוהו, אני לא חושבת שאאוטינג הוא הדרך הנכונה לעודד ידוענים לעשות את הצעד החוצה. כי בעצם לא בטוח שפעולת היציאה מהארון לבדה מספקת כדי לעורר את אותה סובלנות רצויה. קחו למשל את יהודית רביץ, ש"יצאה" מהארון בסרט דוקומנטרי בערוץ 8 לפני כמה שנים. רביץ למעשה לא העידה על עצמה כלום, לא דיברה על מערכת היחסים שלה עם אישה ולא הכריזה "אני לסבית". כל מה שהיא אפשרה לבמאית סיון ארבל לעשות הוא לצלם אותה ואת זוגתה נעמי קניוק ביחד באותו חדר, כך שהצופים יסיקו מכך שמדובר בזוגיות לסבית (כלומר להראות את הזוגיות אבל לא לדבר עליה). להבדיל, רביץ אפשרה לבמאית ללוות אותה בביתה, לצלם את הבת שלה, דיברה על תהליך האימוץ שלה וכן הלאה. במילים אחרות הזמרת מתחה קו וכמו אמרה – "אני מוכנה לחשוף פרטים אישיים על עצמי, כולל לצלם את הבית שלי ואת הבת שלי (משהו שהרבה מפורסמים אחרים דווקא נמנעים ממנו מאוד), אבל לא מוכנה לדבר על האהבה שלי".  כמובן שזכותה של רביץ לדבר על מה שהיא רוצה עם מי שהיא רוצה, אלא שהבחירה שלה משדרת במידה מסוימת שבעצם אין לה בעיה עם כניסה לחייה הפרטיים ולמשפחתה (נימוק שהשתמשו בו הרבה גייז שלא רצו לצאת מהארון, באומרם 'אלה החיים הפרטיים שלי, ואני לא חייב לחשוף אותם'), למעט לחלק בחייה שעלול לגזול ממנה את אהבת הקהל. אם אני לא טועה רביץ גם לא עוסקת בנושא בשיריה (אולי במקרים בודדים), גם לא באלבום האחרון שלה. בחסות חנוך לוין. רביץ בשיר אהבה מהאלבום "געגוע":אז האם יציאה כזאת מהארון, שבה אותו מפורסם מתוודה על נטייתו המינית  (באופן כלשהו), אבל מותיר אותה מוחבאת באותה מידה (אם לא יותר), עוזרת לקהילה הגאה או לא? ואם יצא אותו חבר כנסת מהארון, ויבחר שלא לעסוק בקידום זכויות הקהילה הגאה, האם הוא תורם או מזיק לה? או אולי הקידום הכי טוב הוא זה שמייצגת הבת לבית ג'ולי-פיט, שמרגישה מספיק בנוח עם עצמה כדי ללבוש מה שהיא רוצה, להתנהג איך שהיא רוצה, ולא להתחייב לאף אחד לגבי מי ומה היא תהיה כשתהיה גדולה.

*#