עמית קלינג, עכבר העיר

עכבר העיר מסכם שנה:» ההייפים המוגזמים» הממים הבולטים» הלהיטים הויראליים» החמישייה הסוגרת: כל הכתבותThought Catalog כל מי שרוצה להרגיש טוב יותר עם עצמו מוזמן לגלוש לאתר המזעזע הזה, שמאגד את הכתיבה של כל בני ה־20 מניו יורק שמשוכנעים שהעולם משתוקק לכתיבה האוטוביוגרפית שלהם, שהם מיוחדים, שהם רגישים יותר, חכמים יותר ומגיע להם הרבה יותר מלהכין קפה לכל שאר בני ה־20 (במשפט האחרון צונזר אזכור לסדרת טלוויזיה ששודרה בתחילת השנה). תקראו ותקראו עד שתרגישו שיש אנשים אפילו יותר מרוכזים בעצמם מכם. רפרשו. אם מישהו לא העלה בינתיים עוד מסה בנוסח "20 דברים שעשית בשנות ה־20 שלך ותתחרט עליהם, אבל לא באמת", דרשו את הכסף בקופה.לבלוג

» איך הפכו בלוגים של אוכל לחלק בלתי נפרד מחיינוHipster Runoff סליחה, קרלס. באמת שפעם היית הבלוגר הכי חד ורלוונטי שיש, נקודה. בעיני קבוצה מצומצמת (שהלכה והתרחבה במהירות), היית סמל לכל מה שטוב בבלוגינג על תרבות פופולרית. הגבת מהר, תמיד חכם; כתבת בפסטיש מופרע שעירבב ביקורת רצינית עם שפה של טינאייג’ריות מסמסות; המצאת כינויים לז’אנרים שהפכו ללגיטימיים (צ’ילווייב); היית הצייטגייסט של הבדידות באינטרנט בסוף העשור הראשון של שנות ה־2000 מול שאלות על אותנטיות, עומס מידע, ותרבות אלטרנטיבית, שנהפכה פתאום לנגישה לכולם. אין לי מושג מה אתה עושה כבר יותר מדי זמן. דמות הטינאייג’רית המתלהבת כאילו השתלטה כל כך על קרלס הקריר והמרוחק (זה שדיבר דרך סינטיסייזר קול – סטיבן הוקינג סטייל – בסדרה של פודקאסטים מבריקים), שנדמה שכל מה שנשאר לו זה להתלונן על דאבסטפ או להעיר הערות עוקצניות על תמונות של כוכבניות תורניות, ואת זה, סליחה, כולנו יודעים לעשות גם לבד. בי נשבעתי, פעם זה היה הבלוג הכי מרגש באינטרנט.לבלוג

The Oatmeal נכון שאחרי שהבלוגר המעיק הזה הסתכסך עם מאשאבל ועם באזפיד, נקטל בגוקר וברדיט - זה כבר לא מקורי בשום צורה לציין אותו. ובכל זאת, מדובר בבהמה הכי גדולה באינטרנט. בניגוד לרבים אחרים, שעדיין מתעקשים על "אותנטיות", אין לי בעיה עם ה"מסחריות" שלו. אם הוא רוצה לשווק ולקדם אתרים בנוסף, ואף באמצעות הקומיקס שלו, אין לי בעיה עם זה. הבעיה היא כמה שהקומיקסים שלו איומים, כמה שההומור שלו רדוד, כמה שהוא תורם לדרדור ההומור באינטרנט. כן, בדיחות על דת, חתולים ו"הדרכים הכי גרועות לחגוג יום הולדת". פלא שיש לו מיליארד צפיות? מדובר בהתאמה מאוד מדויקת לצרכי הצפיה של פלח האוכלוסיה הכי מרייר באינטרנט.

לבלוגטאמבלר. כל טאמבלר גם הבדיחות היותר נחמדות שצמחו בסצינת הטאמבלרים מסוגת תמונות־בלבד כבר מיצו את עצמן, ולו בגלל שכולן נבנו על הרעיון “הנה תמונה שעוסקת בנושא מסוים. והנה עוד אחת כמוה. ועוד אחת”. וכמה פעמים אפשר כבר לשמוע את אותה בדיחה? לא שזה עוצר אנשים מלהתמכר לטאמבלר, ואז לפתוח טאמבלר, ואז עוד עשרה. יאללה, תפתחו גם אתם אחד

בלוגי הסמסים/אוטוקורקט אס.אם.אסים מאתמול בלילה, אס.אם.אסים מהכלב שלך, אס.אם.אסים מבן הדוד הראפר שלך. אס.אם.אסים מעורכת המגזין ב"עכבר העיר". אס.אם.אסים שבהם ניסית לשאול את אמא שלך מה יש לארוחת הערב, אבל אבוי, בחסות האוטוקורקט יצא ששאלת אם כבר שימנו את החור שלה היום. אס.אם.אסים מאמא שלך, שלקחה אותך ברצינות. אס.אם.אסים מהמתווך שמחפש לך דירה, כי אמא שלך זרקה אותך מהבית. אס.אם.אסים מאמא, שלקחה אותך ברצינות ובדיוק מחליפה למשהו נוח יותר. אס.אם.אסים מההוצאה לאור, שחייבת להוציא את הבלוג המבריק שלך בספר. אס.אם.אסים מקריסת תרבות המערב. איזה בלוגים עיצבנו אתכם השנה? ספרו לנו בתגובות

כתבות מומלצות

גרירת המסעדה, בשבוע שעבר. בלטה בקו הרקיע של נמל אברדין מאז 1976

המסעדה הצפה שהיתה מסמלי הונג קונג טבעה, ועבור התושבים זה סימן

שר החוץ האיראני חוסיין אמיר־עבדולליהאן ועמיתו הרוסי סרגיי לברוב בטהראן, אתמול. איראן מוטרדת לא רק מישראל, אלא גם מהמחאה נגד הממשלה

זרועותיו של התמנון האיראני חשובות יותר מראשו

פרארי קופצת

נהגים בפורמולה 1 חוששים ש"יזדקקו למקל הליכה בגיל 30"

המאחז מצפה דני, אתמול. חיבור מאחזים לחשמל היה לציפור הנפש של ח"כ ניר אורבך

מהבנייה ועד הכספים החדשים למתנחלים: השנה של הממשלה מעבר לקו הירוק

הילה רוח. "יצאו באלבום החדש כמה שירים עם לב. ויש לי לב"

"באלבום החדש רציתי לחלוץ שד. אתה יכול לצטט"