זמן כפר סבא: מה עושים עם טייקון שנפל?

למה לא ממחזרים זרים? ולאן נעלמו כל החברים של נוחי דנקנר ומוטי זיסר? עפר (קניספל) בן אדל, תייר מכפר סבא, מעדכן מבחוץ

עפר (קניספל) בן אדל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עפר (קניספל) בן אדל

הערת המערכת: את הטור הבא יש לקרוא בלווית השיר בתחתית העמוד אז מה עורכת?

סוף סוף הממסד מאיר לך פנים. מזל טוב על עניין ההפלות בחינם.

מניח שבמקרה שלך אנחנו מדברים פה על חסכון אישי של מאות אלפי שקלים בשנה. זהו, הסוף לתחנונייך "אבל אמרת שאם יקרע תשלם חצי", וזעקות היגון לבקבוק הוודקה - "זה לא הוגן, לפי כל הסימנים האחרים אני בגיל הבלות". קחי, מתנה מהמדינה, תרבחי ותתרבי.

אני לא מפריע לך או משהו, נכון?

כמה ויסגלס את יכולה לספוג ברצף?ארוע נוגה. כזה צעיר. בשנות צמחים הוא היה רק בן שמונה.עצוב לחשוב על הילדים עומרי וגלעד, אחרי שחיו על חשבון הפנסיה הנוחה של המונשם שמונה שנים, הם יצטרכו להתחיל להתפרנס עכשיו באופן עצמוני.כי לא נראה לי שהיום תהיה הפגנה בעד הזרים/המריחואנה/השרב/טבעונות. גשום, לא נעים למחות ככה.

וגם זה לא צודק! אני לא מרגיש שאני יכול לעמוד באבן גבירול עם שלט בעד מסכנים שאין להם כלום, כשאני עטוף במעיל חם ויש לי נעליים חדשות לחורף. ומה אם יעבור שם נוחי דנקנר ויראה אותי? למה להוציא לו את העיניים?

לפני שאני חוזר לנוחי, שנייה אסדר פה את המצפון: מה קורה עם צייד העובדים הזרים? אני מדווח מהתקשורת שפלוגות פקחים (גאוני לקרוא להם פקחים. במשפטי נירנברג לא העמידו לדין אף פקח) יוצאות למסעות ציד וזה כואב לי.

בלי בושה, בחורף הקשה הזה, מוצאים גברים צעירים מהבתים, קורעים אותם מהמשפחות שלהם ובשביל מה? לצאת לרדוף אחרי זרים שגם ככה בקושי רואים אותם בלילה? אני מאשים אותנו. כולנו. כל החברה. לו רק תרמנו את חלקנו והיינו מסגירים את הזרים, הפקחים (פקח בכל זאת עלול להישמע פלילי בהאג, אולי נקרא להם מחפשי זרים? מי ירשיע מישהו שחיפש משהו?) היו יכולים להישאר במיטות שלהם. למה לא מוצאים פתרון פשוט לצרה הזאת?תנו לנו, האזרחים, לעזור לכם, לוחמי ה-Strangers Seekers (שם נורא ארוך עורכת, יש לך רעיון לראשי תיבות?)

מה הבעיה לשים ליד הכלובים של הבקבוקים כלובים של זרים למחזור? לא צריך אפילו כלובים חדשים, מספיק להרחיב את הפתח באלה של הבקבוקים?

אבל אולי אני רגיש מדי.

אחרי הכל עניי עירך קודמים. אז חוזרים לנוחי?

כבר כתבתי לך בעבר שאני אוהב לערוך לעצמי מצעדי דירוג פרטיים. יש לי משפחת פשע מועדפת (אלפרון גברו אצלי על אברג'יל ומועצת יש"ע), יש לי חסידות מועדפת (גור. הרבה יותר מרגיע מסדיגורה או וורטענקצ'ענל), כמובן שיש לי את דרוג הצבאות האהוב עלי בעולם (צה"ל יצא הצבא כי טוב בארץ) ובסתר, גם את דירוג הטייקונים המתרסקים האהובים עלי.

כאילו לא מספיק כיפכפו החיים את נוחי דנקנר לאחרונה, עכשיו הוא ייאלץ לחטוף עוד בומבה. הוא לא במקום הראשון אצלי. הכי אני אוהב את מוטי זיסר.

זה טייקון המחמד שלי. איך אומרים, עוד מאירופה לא סבלתי אותו.

השבוע הוא התרסק.

לא צחקתי ככה מאז שכהנא הוכיח שהוא אולי צודק, אבל לא מספיק זריז - ונורה.

אני יודע שהבדיחה בנפילת טייקון היא עלי, ואצחק פחות בדו"ח קופת הגמל הבא שלי, אבל מה אכפת לי? כבר הסברתי לך, עורכת, את האידיאולוגיה הפסימית: יהיה רע לפני שיהיה רע יותר. בינתיים רק שמחה לאיד.מי צוחק בסוף? מוטי זיסר (צילום: עופר וקנין)

אז אם בין כה נשאר בסוף רק עם השטייניץ ביד, לפחות בואי נהנה לפני זה מהבידור. מספיק זמן בידרנו אותם במופעים כמו "אולגה מחפשת שאריות בפחים" ו"קניספל מאכיל חזירים בעמלות". עכשיו בנפילתם בשלו התנאים לקצת זמן שמחה מול המסך.

מעבר להנאה מהחיוך השחצני שהופך לפרצוף של - "תחבקו אותי ותגידו לי שהכל יהיה בסדר ולא ייקחו לי את האווירון?" - אני מאחל לכל אחד מאיתנו רגע של קתרזיס ,שמגיע לנו כפרולטריון מדוכא ועשוק. ולכן, אם פעם תתקלי בזיסר כשאת יושבת באוטו בתחנת דלק ביום קר, אל תהססי להביט לו בבוז עמוק בעיניים, ואל תשאירי לו טיפ אפילו אם הוא ניקה את השמשה ממש טוב.

את בטח יודעת מניסיונך, עורכת, שאנשים אוהבים חברתם של אנשים מצליחים. בטח שאת יודעת. לולא הכוח שנותן לך מעמדך, בחיים לא היו מסדרים לך תור מהיום להיום לקולונוסקופיה אסתטית. לכן נעצבתי שכל אותן עלוקות שחיו שנים על גבו של נוחי, עזבו אותו.

הם כמובן מתראיינים ומסבירים שהם ימשיכו לתמוך בו חברית, אבל תכלס אין יותר מה לחלוב, אז הם מרחרחים באוויר, מי פנוי להתעלקות. בשם כולל אני נוהג לקרוא לטיפוסים האלה "האקוניסים", על שמו של אופיר אקוניס, שהקים לפני שנים את מאחז מעלה אופיר ליד פי הטבעת של נתניהו, ויתפנה משם במהירות יום אחרי שנתניהו יחזור לרהיטים.

כל אלה שכונו הכוורת של נוחי, פרחו לו. הלך הרני רהב לאחד ממיליוני החברים האחרים שלו (מיליון חברים ואף לא אחד שייצא איתו לבלות או שסתם יוציא אותו); הלך הבניהו לשרת אדון אחר ולעבוד על מודעות עצמית; והלך גם הניר חפץ, שזה כמו רני רהב רק עם צוואר. ונותרה השאלה: איך נוחי הרשה לעצמו כאלה חברים מעופשים? מה, הוא טיפש? ברור שלא. הוא עיוור? חלילה! התשובה עורכת, פשוטה וסתמית כסמדר שיר: סינדרום ה"כל אישה וכל בת צריכה חברה מכוערת לשבת".

כל העלאק חברים האלה לא ניצלו את נוחי. הוא המחוכם, ניצל אותם, הם היו אלה שלכל מקום שהוא מגיע איתם, האזרחים רואים אותם, משווים אליו וישר נותנים לו את כל החסכונות שלהם כדי שייהנה בווגאס.

אז אם זה מעודד אותך, חבר עני, תראה את החיובי. כשאדם סובל מטחורים, בשיא הכאב, הוא מוכן לתת כל מה שיש לו כדי להפטר מהם. ובכן, הצלחת חבר.

לסיום, עורכת, איחולי לשנה אזרחית (למה אזרחית דווקא? הזמן היהודי הוא צבאי?)

לפיכך, הפי ניו איר עורכת, וליהודים הלוחמניים בקהל אאחל, הפי ניו חי"ר. שלך במידה

עפר (קניספל) בן אדל