סלפי, החוצה: המועדונים נגד סמארטפונים ברחבה

הברגהיין הברלינאי, מועדון הבלוק וניצנים ראשונים נראים גם בחתול והכלב - למה כולם התחילו לאסור על צילום במועדונים והאם יש סיכוי שהמגמה הזו תתפוס?

יעל רייף, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
יעל רייף, עכבר העיר

שירבוב שפתיים, אימוץ מבט של פודל צעיר ושינון ההמנון "עם היפות שלי" לנוכח מצלמה היא אמנם הנטייה הטבעית שלנו, אבל הרבה יותר מאתגר דווקא לנסות ולהתגבר על היצר לתעד את כל מה שזז. הדור שגדל עם סמארטפון בידו ואג'נדה ברורה הדוגלת ב"אם זה עלה אינסטגרם, משמע אני קיים", דואג ליידע את כל מי שסביבו שטוב לו ושמח לו, לפחות כל שעה עגולה. ובכן, מסתבר שלא עוד. אג'נדה מסיבתית חדשה שהגיעה אלינו מהניכר, מאיימת להכחיד כל חלקת תיעוד טובה. זה התחיל לפני כמעט שנתיים בברגהיין הברלינאי, המועדון האירופאי הנחשב בעולם, שם החליטו לאסור על הכנסת מצלמה או כל חפץ שעלול לשמש כמראה או חלילה להאיר על הרחבה. ההחלטה הגורפת, הכוללת גם בידוק בטחוני ומדיניות קשוחה בנושא, התקבלה לאחר שבעלי המועדון הגיעו למסקנה שעל מנת לשמש לבליינים כקרקע בטוחה לפריקת כל עול - יש להפוך את המקום לסטרילי מכל אמצעי תיעוד.

» הו, מאמא: זן חדש של אמהות בלייניות» איגוד הברים מצטרף למאבק בסם האונס

אחרי הברגהיין, גם המועדונים הניו יורקים Le Baron, Output ו- Sankeys ראו כי טוב והחליטו לאמץ את הרעיון, ולאחרונה נראה כי טרנד ה"תמונאצי" עשה עלייה ונחת גם כאן. הראשון לאכוף את האיסור הוא מועדון הבלוק, אשר מציין באופן ברור גם באיבנטים, באינסטגרם ובכניסה למועדון עצמו את האג'נדה החדשה: "Please respect the vibe No phones on the dacnefloor". "זה התחיל מאחד הביקורים שלי בברגהיין, לפני כשנה, במסגרת שיתוף הפעולה של המקום עם הבלוק", אומר ירון טראקס, הבעלים של הבלוק", שם אסור לצלם מתוך רצון לשמור על הפרטיות של הבליינים ולאפשר לאנשים לעסוק בדקדנט שלהם בלי להיות חשופים. שם גם התחלתי לשים לב ליתרונות הגדולים של ההחלטה הזאת. רחבת ריקודים היא גוף אנרגטי שניזון מתוך האנרגיות שמצייר כל מי שנמצא במסיבה. ברגע ששולפים פלאפון, זה עוצר את האנרגיה וכל מי שמסביב לעיגול האור של פלאפון מתנתק מהחוויה שהוא נמצא בה. ברגע שראיתי בברגהיין רחבה שלמה של מאות אנשים שאף אחד מהם לא מוציא פלאפון, הרגשתי שזה אמיתי ומגניב". הברגהיין זה הברגהיין ובארץ מתפרקים קצת פחות. למה בכל זאת החלטת ליישם כאן את המודל?"זה נהיה חלק ממגמה הרבה יותר מעניינת ורחבה שהולכת וגדלה ברחבי העולם. כרגע היא מונהגת בעיקר במועדוני אנדרגראונד מבוססי תוכן, המזוהים עם קהל שבא כדי לרקוד ולא כדי לראות ולהראות. אצלנו בבלוק זה הפך לאחרונה לא קול להוציא פלאפונים, כי מעבר לפרטיות של האנשים, זה משנה את הוויב. כשלכל אחד יש טלפון עם מצלמה, אנשים מרוכזים בטלפון ויכול להיות מצב של עשרים איש שעומדים מול עמדת הדי ג'יי, ומפריעים לו לתקלט עם הפלאש. צריך להבין שבכל מועדון יש תאורה שנבנתה במיוחד כדי ליצור את הקסם והאווירה. הפלאש מסנוור ופולשני ומשנה את האיזון של התאורה, כך שהאווירה נפגעת".יש לצעד הזה קשר לגל סגירת המועדונים לפני שנה בעקבות חשדות הנוגעות לסמים?"ממש לא - שום קשר. מדובר בצעד שמוסיף קסם למסיבה ושומר על האווירה".

ריספקט דה וייב. מועדון הבלוק מעלה הילוך (תמונה: לוגו)

מחנכים את הקהל

בשונה מהקהל הברגהייני, הניחן בצייתנות יקית מופתית, לקהל הישראלי הידוע במרדנותו, הייתה המדיניות החדשה קשה לעיכול וכללה עבודת הסברה קשה מצד טראקס וצוות הבלוק. עבודת ההסברה החלה בפייסבוק ונתמכה על ידי האינסטגרם של הבלוק, בו פירסמו את תמונת השלט המיתולוגי של הברגהיין, יחד עם הטקסט הבא: "אנחנו רוצים להזכיר לקראת המסיבה הערב: אנחנו מארחים ארבעה רזידנטים, דורמן אחד, סוכנים ואנשי צוות מהברגהיין/פנורמה בר, מועדון שחל בו איסור מוחלט על צילום והרזידנטים שלו רגילים לנגן בלי שמושטות אליהם ידיים עם טלפונים לאורך כל הסט. אנחנו יודעים שאתם אוהבים לצלם, אבל חשוב להבין: התקליטנים האלה מגיעים אלינו כדי לעבוד והעבודה הזו דורשת הרבה מאוד ריכוז. הצילומים הבלתי פוסקים מקשים על הריכוז וגם מורידים מהוויב של המסיבה. לכבוד הערב המיוחד הזה אנחנו מבקשים מכם לא לצלם באיזור העמדה. בואו לרקוד, לא לתעד. תודה".

טראקס מסכים שמדובר בתהליך הסברה לא קל. "דרושה הרבה עבודה כדי לחנך קהל, החל מהמדיניות שלנו לשמור על מועדון נקי מעישון ועד לניקיון מצילומים. התחלנו מזה שביקשנו בפייסבוק מהבליינים לא להשתמש בפלאש. אחר כך, תוך כדי הערב, אני או צוות המקום עברנו בין הבליינים וביקשנו לא לצלם. בהמשך אמרנו בכניסה לכל מי שנכנס שאסור לצלם את הדי ג'יי, ועכשיו זה מופיע בבירור בפייסבוק, באינסטגרם וגם על גבי שלטים גדולים שפזורים במועדון".איך מגיב מי שמגיע לבלוק ומגלה שאסור לו לשלוף פלאפון עם מצלמה?"בהתחלה היו אנשים שלא הבינו, אז הסברתי בסבלנות. אם זה לא הלך, זה יכול היה גם להגיע לרמת אבטחה שתוציא מהמועדון את מי שבכל זאת מצלם. היום אני רואה שזה השפיע ברמות מטורפות וזכה לתמיכה רבה. בחודשיים האחרונים יש הבדל עצום במועדון, כי יש פחות טלפונים ופלאשים והאווירה השתפרה בטירוף. אני רואה את העניין בצורה הרבה יותר רחבה מ'כן או לא לצלם', וחושב שהאנושות לומדת בהדרגה איך להגן על עצמה מפני התקשורת והמדיה החדשה שכובשת ומשעבדת אותנו אליה".

הבלוק פוגש את הברגהיין. מצלמות נשארות בחוץ (צילום: אינסטגרם)

סגפנות, או סתם גימיק?

טראקס הוא לא היחיד שסובל מאימת הסמארטפונים. הדי ג'יי והיוצר הבין לאומי רועי בריזמן, שמתקלט רבות במקומות כמו החתול והכלב, האומן 17, ה- TLV ועוד רבים - נתקל בפלאשים המכוונים לפרצופו אין ספור פעמים, גם בברלין וגם כאן. "יש לעניין הזה שני צדדים", הוא מסביר, "מצד אחד, אם הקלאבר נהנה ומצלם, אז זה קטע אווירתי וזה בסדר גמור. מצד שני, כשאנשים עומדים מסביבך או כמעט עלייך ומצלמים ללא הפסקה, זה מאבד מהטעם הטוב ועובר את הגבול".יצא לך להיתקל בקלאברים שהקשו עליך לעבוד בגלל עודף צילומים?"כן. באחד המועודנים בחו"ל בהם תיקלטתי, הייתה סיטואציה לא נעימה עם יותר מדי צילומים ופלאשים. בסופו של דבר ביקשתי מהשומר שירחיק את הבן אדם". אתה בעד רחבה נקייה מצילומים?"לא בצורה גורפת, אלא על ידי מציאת האיזון ומיתון התופעה. בצילום יש אמנם אקט של כבוד לדי ג'יי, אבל מצד שני, כשכל העיסוק הוא באינסטגרם ובפייסבוק במקום במסיבה, זה מוריד מהחוויה וגורע מהאנרגיות גם של הדי ג'יי ושל הקהל. לפני כשבע שנים סטריליזציית צילומים הייתה נהוגה גם בברקפסט, כי היו מגיעים לשם אנשים חשובים שלא רצו להיתפס בסיטואציות מסיבתיות. זה היה המועדון הראשון בארץ שאכף את זה והיום זה כבר לא קיים, ובאופן אישי גם לא נראה לי שזה יתפשט".יו"ר איגוד הברים והמועדונים ומבעלי החתול והכלב, רונן מיילי, מסכים גם הוא שתופעת הקלאבר-סלפיז הפכה מוגזמת, אבל מדגיש שגם כאשר התחום נהנתני, בסופו של דבר מדובר בעסק לכל דבר. "גם בחתול והכלב נהגנו בעבר להעלות לפייסבוק גלריות מבוקרות של תמונות שצילמו צלמים של המקום, אבל לפני כמה חודשים הבנו שבאמת יש בנוכחות מצלמה משהו שמשנה אווירה, והחלטנו להפסיק עם זה כדי לאפשר לאנשים לרקוד ולהתפרק באופן חופשי. אבל בעיניי, ליצור לוגואים ושלטים האוסרים צילום ולבקש מאנשים מפורשות לא לצלם, זה צעד אחד יותר מדי. צריך לזכור שמדובר בדור ה-Y, אנשים מתעדים את הילדים, החתולים ואת האוכל שלהם, אז בילויים הם לא יתעדו? בכל מה שקשור לחיי לילה, לא צריך להיות סגפניים".

משנה אווירה. הקלאבר סלפיז (אילוסטרציה: Dreamstime)ומה לגבי הטענה שפלאשים הורסים את האווירה, פוגעים בתאורה ומפריעים לדי ג'יי?"הדי ג'ייז לפעמים רוצים להיות מצולמים ומתועדים. זה חלק מיחסי הציבור שלהם ויש אפילו כאלה שמגיעים עם צלם משלהם. הטיעון על פגיעה באווירה רלוונטי אולי לסצינת האנדרגראונד - במועדונים כמו הברגהיין והבלוק שמתאפיינים בתאורה מוחשכת יותר. אם כל רגע יש פלאש, זה באמת מציק בעין ולא נעים".לירון תמיר, מבעלי הפינגווין, הג'ימי הו והמועדון פרדייז גראג', בוחן את סטריליזציית הצילומים מזווית שונה ומתייחס לעניין יותר כקטע שיווקי. "לאסור על צילומים במועדון זה גימיק מגניב. אם הייתי מיישם את היוזמה הזו במועדונים שלי, הייתי לוקח את זה לצד השיווקי. הרי אם אתה לא שם, אתה לא יודע מה קורה ולעולם גם לא תדע כי לא יהיה תיעוד למה שקורה בפנים. זה מייצר הילת מסתורין ותחושה של קבוצה סגורה שכל מי שמרגיש חלק ממשהו ירצה להשתייך אליה". אתה חושב שהיוזמה שהתחיל הבלוק תתפשט למקומות בילוי נוספים?"כרגע אני לא מכיר אף מועדון או בר שמבקשים מהקהל שלהם לא לתעד. יכול מאוד להיות שהצעד הזה יתפוס בבלוק כמו כל מיני דברים שעושים רק בבלוק. במקומות שלי אנחנו הרבה יותר קשורים לקהל שלנו ורוצים שהם יבלו ויעשו מה שהם רוצים כדי למצות את החוויה. זו אולי יוזמה מבורכת במקומות מסויימים, אבל לי היא לא מתאימה. גם ככה קשה לי לראות את זה נאכף, כי ישראלים הרי עושים בסוף מה שהם רוצים".