טור עורכת: היח"צ של הסרטן השד

התחקיר של "עובדה" נטפל להמלצות משרד הבריאות בעניין גילוי מוקדם של סרטן השד, מבלי להציג את התמונה כולה. לפחות בכל הקשור למיתוג של ה-המחלה

טל לוין, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
טל לוין, עכבר העיר

תסלחו לי שאני לא רוצה לדבר על סרטן השד, אני רוצה לדבר על יחסי הציבור שלו. חולה טיפוסית בסרטן השד (אם יש כזאת בכלל), יוצאת למסע של ההתמודדות עם המחלה כשבתרמילה שתי תובנות: הראשונה היא שלמרות שהיא חלק מהסטטיסטיקה (אחת משמונה וכו'), היא משוכנעת שהחוויה שלה והמחלה שלה היא שונה, אחרת, והיא למעשה האדם הראשון שאי פעם חלה בה. התובנה השנייה מתגלה לה בהדרגה, והיא שמדובר במחלה שכל השלבים בה, מהאבחון עד לניתוח הפלסטי שאמור לתקן ולשחזר את מה שאבד, ממומנים ומסובסדים על ידי קופת החולים.

עם התובנה הראשונה יצא רוני קובן בכתבה שעשה אמש (חמישי) ב"עובדה", ושקיבצה חבורת נשים שחלו בגיל מוקדם. העובדה השנייה, לעומתה, נשארה הרחק מאחור. הטענה של הכתבה הייתה שהמלצת משרד הבריאות היא להיבדק רק מעל גיל 50, ושבבדיקות שכן ערכו לנשים המרואיינות, לא התגלה הסרטן בשלב מוקדם מספיק. ולמה? ברוב המקרים בגלל אבחון לא נכון של כירורג שד, טעות שכיחה שלטענת קובן, קשורה בחוסר הנכונות של המדינה להכיר בתופעת הנשים הצעירות החולות - שלו היו מעל גיל 50 היו נשלחות עם או בלי גוש לבדיקת ממוגרפיה.

הסיפורים שהובאו בכתבה בעיקר מעציבים משום שהם חושפים רשלנות רפואית. אותה אישה אצל כירורג אחר הייתה יכולה בדיוק באותה המידה לספר סיפור שונה - על גילוי מוקדם, על החלמה מהירה, על הינצלות מכימותרפיה או מניתוח. הסיפורים הללו גם חושפים פעם נוספת את יעל גרמן, שרת בריאות שיש לה כנראה הרבה רצון טוב אבל גם יכולת פרזנטטיבית אפעס משונה.

אבל הנה מה שלא מסופר בכתבה של קובן - המלצות משרד הבריאות בכל הקשור לבדיקות הן בדרך כלל משהו שאדם מן הישוב לא עסוק בו. המודעות שלנו, למשל, לתזונה של ילדנו, נדמית לעיתים גדולה יותר מהמודעות, למשל, לנזקים שהשמש יכולה לעשות לעור או הכורח הבריאותי בשמירה על תזונה נכונה. יחסי הציבור הקשורים לסוגיה בריאותית לא ממש מתאמים עמדות עם דוברות משרד הבריאות, אלא הרבה יותר עם חברות של תרופות, מפורסמים שיש להם אג'נדה כזאת או אחרת או פשוט טרנדים שאנשים נסחפים אחריהם. במילים אחרות, העובדה שמשרד הבריאות לא ממליץ ממש לא יכולה להיות סיבה מספיק טובה שבגללה נשים לא נבדקות והיא בטח לא הסיבה העיקרית לכך שנשים לא מאובחנות בגיל צעיר.

הנה עוד משהו שלא מסופר בכתבה של רוני קובן - הרבה, הרבה מדי נשים פשוט לא רוצות ולא הולכות להיבדק. גם כשיש היסטוריה משפחתית, גם אם הן יודעות מה הסיכויים למחלה וגם אם הן מעל גיל 50. הן לא הולכות להיבדק למרות שהעלות היא כמעט אפסית (שלא לומר כמעט לגמרי אפסית), ולמרות שלהרבה מהקופות יש הסדרים עם רופאים מומחים שיכולים לבדוק אותך פעם בשנה בעלות של 100 שקלים - מחיר של חודשיים מנוי לסלולרי. כי סרטן היא עדיין ה-מחלה, זאת שזריקת שמה לאוויר יהפוך את המבטים של כולם למלאי תדהמה ופחד, כי 'לי זה לא יקרה'. כי סרטן זאת המחלה הזאת של האנשים שמקריחים ומקיאים, ומה לנו ולכל הג'אז הזה?

אני לא יוצאת להגנתו של משרד הבריאות - שאגב בסיום הכתבה מתברר שעשה כמה צעדים חשובים בנושא. אלא שהכתבה של קובן החסירה יותר מדי פרטים על הסוגייה החשובה הזאת, שכל מי שמכיר אותה טיפה מבפנים יודע גם לספר עליה דברים אחרים. אפשר לספר למשל על רופאת המשפחה המקסימה שאחרי אימייל אחד שכותרתו "הרגשתי גוש בשד", הוציאה באותו יום הפנייה דחופה לכירורג שד, שבעצמו לא היה בטוח והחליט לשלוח לאולטרסאונד. אפשר לספר על כירורגית שד מצוינת, שהתעקשה לעשות ביופסיה נוספת כי התוצאות הראשונות לא תאמו את תחושת הבטן (הנכונה) שלה. וגם על הכירורגית הפלסטית שהצליחה להשיג למטופלות שלה חידושים בתחום שחזורי השד - כולם עובדי מדינה וקופות החולים, הכל ללא תשלום. כי ככה זה, כל מי שחלתה בסרטן השד כנראה מרגישה שהיא הראשונה שזה קרה לה, ושהמדיניות המקובלת מפספסת אותה.

והנה הדבר האחרון שרוני קובן לא מדבר עליו בכתבה - עבור נשים צעירות שחולות בסרטן השד מממנת המדינה טיפולי שימור פוריות בחינם. באותה מידה שבה המערכת נרתמת לטיפול במחלה, היא משקיעה משאבים לא מבוטלים באיכות החיים של המבריאות. "היום כבר לא מתים מסרטן השד", אמר רופא אחד שפגשתי, "אז מראש כבר מדברים על היום שאחרי". נכון, עדיין מתות נשים מה-מחלה הזאת, שהיא קשה ולא מומלצת לאיש, אבל הטיפול שהן מקבלות מהמדינה שהושמצה ב"עובדה" הוא כמעט חסר תקדים בהיקפו, ולא בטוח שעומד בפרופורציות למחלות קשות אחרות שאין להן כל כך הרבה יחסי ציבור. אחרי הכל, האובססיה של התרבות עם ציצים של נשים, גורמת לה לא אחת לנקוט בכל האמצעים לשמור עליהם שלמים. לא בטוח שסוגי סרטן אחרים, לא פחות קשים (ואולי הרבה יותר) זוכים לאותה "הילה".