טל לוין, עכבר העיר

ישנם מעט דברים בטוחים בחיים, חוץ ממוות ומיסים. עונות השנה יתחלפו, המדוזות יגיעו בקיץ ושערורייה חדשה תיקשר בשמם של בני הזוג נתניהו. אם אלה לא נרות הנשמה, אז זה סיפור על מלונות הפאר, אם לא מיתולוגיות על זריקת נעליים אז סיפורים על צרחות בשלכה והתערבות בלו"ז. והנה מגיע לו אב בית מתוסכל, ופורש בפני עם ישראל את תלונותיו. זהו כמובן חומר סקסי מאוד לעיתונים ולרשתות חברתיות. שיחת ברזייה לוהטת שכולם נהנים לגלגל, להתלהב ולהזדעזע ממנה עד עמקי נשמתם.

שרה נתניהו היא אחת הנשים המוכות ביותר על ידי התקשורת הישראלית. אפשר להניח שיש הרבה עיתונאים שמחכים ליום שבו יוכלו לנקום את נקמתם הסופית, במי שדמותה הציבורית מצטיירת כאלימה, בעלת גחמות מופרעות ומבזבזת כספי ציבור ללא הבחנה. ואם זה לא מספיק גם חזותה החיצונית מקבלת לא מעט הערות. לפי כתב התביעה המתואר, ניכר לכאורה גם דפוס פעולה אחיד - בחסות בעלה, שרק רוצה שהגברת תירגע: אשת ראש הממשלה מנהלת את ביתה כמחנה צבאי של ממש.

מה שמעניין בתיאור של שרה נתניהו הוא לא הגחמות - אלא הירידה הבלתי פוסקת לפרטים. עבור חלב בקרטון, להבדיל משקית, מתוארת שיחת טלפון (לכאורה לכאורה) שכולה צרחות ודרישות. כנגד יותר מדי מגשי אוכל הושמעו לפי כתב התביעה - הערות גזעניות, ועוד לא דיברנו על מסיבת יום העצמאות. ראו כמה השקעה, כמה שקדנות, כמה תשומת לב וקפדנות מוקדשת לכל הפרטים הקטנים, כאילו אריזת החלב תהפוך את כל גורלות העולם. לו רק היה ראש הממשלה מטפל בענייני המדינה באותה מסירות, ייתכן שהמצב שלנו היה קצת יותר טוב.

אבל יש משהו בשרה נתניהו שמפחיד אותנו - ולא בגלל החמדנות המתוארת בדבריו של אב הבית בדימוס. משהו בתדמית של נתניהו מייצג איזו שאיפה כמוסה של רבים, רבים מדי. עמדת הכוח הבלתי מוגבלת הזאת, ששום דבר כנראה לא יערער אותה - אפילו לא תקשורת שלילית, מאפשרת להמשיך ולהמשיך לנצל עוד ועוד את המעמד. כי אם כבר כולם שונאים אותך, מה אכפת לך להמשיך וליהנות ממנעמי השלטון. אם הכוח משכר, מסנוור ומעוור, אז גם התשוקה לכוח יכולה להסתיר מאיתנו דברים. יותר משאוהבים לשנוא את שרה נתניהו, כנראה שחולמים להיות כמוה.

כי עמוק בפנים, ואולי לא כל כך עמוק כמו שנראה, משהו בהתעסקות האובססיבית בפרטים קטנים מאפיינת גם אותנו. את כל התסכול מהיומיום הקשה נתעל למלחמה על הפרטים הקטנים - נתווכח על כמות האורחים לחתונה של הילדים, נצעק על נציג השירות כי חייבו אותנו בעוד 12 שקלים בחודש, ונכתוב בפייסבוק של מסעדה כמה נעלבנו כשלא החליפו לנו את המנה שלא אכלנו. נזעק ונתרעם על מה שבונה את הפסאדה של חיינו, ולא נתפנה לתנאים המרכיבים את יסודותיהם.

כי ככה זה, עוד קצת יותר משנתיים נלך שוב לבחירות, והעם ההולך ומקצין את ימניותו ישאל את עצמו בקלפי - מי שונא יותר ערבים או מי שונא יותר שמאלנים, וישים נתניהו. ולא אכפת לו מה קורה עם נרות הנשמה של אשת ראש הממשלה, כי הוא עסוק בריב עם הקופאית או האישה על צבע נרות הנשמה שלו. ויהי ערב, ויהי בוקר וגו'.