טור עורכת: הברבור ששינה את חיי

מעטים האנשים שיעמדו בתור כדי לראות מופע מחול, אבל בשביל "אגם הברבורים" של מת'יו בורן שווה להשקיע. ככה זה עם יצירות משנות חיים

טל לוין, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
טל לוין, עכבר העיר

הופעות המוניות מלחיצות אותי. המחשבה להידחק יחד עם עוד 50 אלף איש, שמתוכם אני מכירה בטעות עשרה, ומתוך העשרה האלה בטח לפחות שלושה הם כאלה שלמדו איתי ביסודי, ושכרגע אין לי מה להגיד להם חוץ מ"היי, נו, אז מה אתה עושה עכשיו?", היא ללא ספק משהו שאני מעדיפה להתרחק ממנו. זאת הסיבה שבגללה, למעט ברברה סטרייסנד, ששוברת בשבילי את כל חוקי הפיזיקה, אני סרבנית הופעות חו"ל עקשנית. לא הגבר הנאה ג'סטין טימברלייק, לא הגברים המעולים של הסטונס ולא האישה המעולה לנה דל ריי ישכנעו אותי שזה נכון להצטופף ככה, עם ראות לקוייה ונקניקיות ב-50 שקלים. מה הופך אמן לכזה שאנשים מוכנים לנהור אחריו להופעה? מה הופך ז'אנר אמנותי אחד לכזה שבשבילו להוציא מאות שקלים על כרטיס זה לגיטימי? רגע אחרי שטימברלייק ירד מבמת פארק הירקון, ורגע לפני שיעלו עליה חברי האבנים המתגלגלות - תנחת בארץ להקת המחול של מת'יו בורן עם הגרסה הפנומנלית שלו ל"אגם הברבורים". המופע, שהועלה לראשונה ב-1995, מציב במרכזו נסיך צעיר שלא מוצא משמעות בחיי הארמון המפונקים, כמו בחיי הרחוב המפוקפקים, ומוצא את עצמו ליד אגם, מלא ברבורים גברים, יפים וחסונים. הוא מתאהב, איך לא, בסוואן, הברבור הראשי והיפה מכולם. והסוף? נו, לא עושה ספויילרים.חיפוש אחרי מרחב חדש של חיים. אגם הברבורים של בורן (צילום יח"צ)

אני מניחה שחוץ מאותי ועוד כמה משוגעים שאוהבים בלט, אין בידיעה הזאת משהו מרשים. בורן, כוריאוגרף בריטי, כנראה יהיה זה שאומרים עליו - "זוכרים את בילי אליוט? אז הסצנה בסוף עם כשבילי גדול? אז זה מריקוד שלו!", העלה את המופע בווסט-אנד בלונדון, ומיד זכה להצלחה פנומנלית. לא הרבה מופעי בלט קלאסי רצים כל כך הרבה שנים על במות בכל העולם. ולמרות זאת, ספק אם יעמדו בשבילו גדודי מעריצות ומחלקות מעריצים במשך שעות בתור, רק בשביל האפשרות ללכוד אותו או את רקדניו לסלפי. "ממש יקר ללכת לראות בלט", יש מי שלא פעם אומרים. מחירי הכרטיסים למופע נעים מ-179 ל-399, למי שבוחרים ברמה א', שהיא במובן מסוים הגולדן רינג של המשכן לאמנויות הבמה. אבל את הכסף הזה, כידוע, אנחנו נוטים להוציא די בקלות לא רק על ג'סטין טימברלייק, אלא גם על מותרות פחות תרבותיות. אבל מחול היא אמנות נכחדת, כזאת שכבר בקושי מחזיקים בשבילה אנשים מומחים שיכתבו עליה בעיתונים או באקדמיה. מחול היא לא אמנות שעומדים בשבילה בתורים ארוכים, בוודאי לא בישראל. כל ניסיון להעיר או לבקר את מאזן האיכות של הקהל בהקשר הזה, מיד יוצר רגשות אשם עילאיים ומתנשאים. הרי מה הבעיה? שכל אחד יראה מה שהוא רוצה. כמה שליטה כבר יש על האופן שבו אנשים צורכים תרבות.

אבל הנה מה שכן אפשר להגיד: "אגם הברבורים" היא יצירה משנת חיים, ממש כך. הן הגרסה המקורית שלה, והן הגרסה של בורן מדברים על גיבורים שלא מוצאים את עצמם בעולם הקיים, ונאלצים לחפש מרחב אחר, שבו חוקי העולם הנוכחי לא קיימים. להקת הברבורים הגברית היא הרבה יותר מפאנץ' ליין של סרט, היא מצג אסתטי עוצר נשימה, שיש בו הרבה קיטש אולי, אבל בעיקר אלגנטיות וגמישות בלתי נגמרים. בורן הפך את הסיפור השמרני, שבו יש ברבורה שחורה ולבנה, קצוות של סטריאוטיפים נשיים, לסיפור אהבה הומוסקסואלי נוגע ללב, שבו הגבולות נוזליים ונשפכים. אם נשארו לכם עוד כמה גרושים אחרי ג'סטין טימברלייק, זה בהחלט המופע שכדאי להשקיע בו אותם.אגם הברבורים של מת'יו בורן - החל מה-3.6, במשכן לאמניות הבמה בתל אביב