דפני ליף מתחילה את המחאה החברתית הבאה

רגע לפני שימלאו שלוש שנים למחאה החברתית, מצטרפת דפני ליף לפעילות הוועד לשוכרי דירות, שנאבק על ניסוח חוקה שתגן על כולנו. כי נשבר, באמת

דפני ליף, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
דפני ליף, עכבר העיר

את לילך רובין פגשתי לראשונה ב- 2013, בבית קפה, בשעה 22:00 בלילה. זה היה כמה ימים אחרי שנשבר לה מהשכירות שקופצת משנה לשנה, והיא החליטה לפתוח קבוצת פייסבוק בשם "ועד שוכרי הדירות של תל אביב". הקבוצה הלכה וגדלה, הטלפון של לילך התחיל לצלצל בבקשה לראיונות בנושא, והתקווה, כמו גם התחושה שאפשר לשנות, הלכו וגדלו. כל מה שצריך, כך חשבנו, זה שאנשים ירתמו. היא התחילה בפייסבוק, והמשיכה בפגישות עם אחרים שהצטרפו בדירות שונות ברחבי העיר. לא יכולתי שלא להזדהות איתה: היא החליטה לקום ולעשות. יותר מהכל, הזדהיתי עם הדחיפות שנשקפה מעיניה. כמה היא רוצה להיות מסוגלת לעבור לדירה שכורה בלי לפחד ששנה אחר כך תצטרך לארוז ולעבור שוב לדירה שכורה אחרת. לכל הטורים של דפני ליף

הזמן עבר, לילך חברה לפבלו, עוד צעיר נמרץ וחדור מוטיבציה, ושניהם, בתמיכתם של חברי הוועד הפייסבוקי, התחילו לקדם הצעת חוק שקשורה בשוק השכירות. הם חברו לגורמים בעירייה ולחברת הכנסת סתיו שפיר, בניסיון לקדם את הנושא.

עברה שנה. לפני כמה שבועות נפגשנו שוב – לילך, פבלו ואני, כדי לחשוב מה עושים. זה לא חדש שאני מאמינה ששינוי אמיתי מגיע קודם כל בדרישה נחרצת מהשטח, ושהפוליטיקאים תפקידם להילחם ביניהם מי יעביר את החוק ויגרוף את הכותרת. אז ביקשתי מהם דבר אחד - בואו נחזור לדבר עלינו, על מה אנחנו, השוכרים, יכולים לעשות? איך אנחנו יכולים לקבוע עובדות בשטח קודם כל, בלי שיוך לאף מפלגה. כי בינינו, מצב שוק השכירות בישראל הוא לא עניין תל אביבי, הוא ארצי, והנושא ממש לא שייך למפלגה אחת. זה ממש לא ימין או שמאל, פשוט שכל ישר: אם מיליוני אנשים גרים בשכירות, והחלום על רכישת בית הולך ונעלם עבור רוב המכריע של האנשים, חייבים להסדיר את התחום הזה ומהר. הרי גם מי שגר בשכירות, בונה חיים, בונה בית, גם אם הוא לא שלו על הנייר, וממש לא הגיוני שבכל שנה החיים האלו יהפכו להיות יקרים יותר, יאלצו שוב לארוז מזוודה ולחפש חיים אחרים. המחירים בתל אביב מטורפים, אבל גם המחירים בערים אחרות עולים כל הזמן. כולנו יודעים את זה, ונשבר, באמת.

לא רק בעיה תל אביבית. מחאת הדיור (צילום: דניאל בר און)

מן הסתם הצטרפתי. אני גאה מאוד להיות חלק מוועד שוכרי הדירות, שבשנה האחרונה הפך ליוזמה ארצית, שיש לה שלוחות גם בערים אחרות כמו ירושלים וחיפה ובאר שבע. אחרי ששמחנו על שיתוף הפעולה החדש-ישן, החלטנו שהדבר שעלינו לעשות עכשיו הוא לפנות אל שאר שוכרי הדירות בבקשה לקחת חלק. והנה מה שאנחנו רוצים בשלב הזה: להגיע לעשרת אלפים שוכרים שמשתתפים בהרכבת "אמנת שוכרי הדירות" בפייסבוק. הרעיון הוא פשוט, להרכיב את דרישות השוכרים על בסיס הידע והרצונות של כל מי ששוכר דירה - מעין חוקה לשוכרי דירות. 3000 שוכרים כבר מילאו את חלקם - עכשיו תורכם.

בקרוב ימלאו שלוש שנים למחאה החברתית. היוזמה הזו של לילך, זו אליה הצטרפתי לאחרונה, היא המשך ישיר של המחאה. כמו מאבקים חברתיים רבים שמתקיימים בשנים האחרונות, בנושאים שונים, על ידי קבוצות פעילות נחושות ומגוונות. אז אני מקדישה את הטור הזה לבקשה מכם, אם הנושא נוגע לכם, להצטרף, להיכנס לקבוצה של הוועד ולמלא את חלקכם באמנת שוכרי הדירות. התחלנו בדיור ועם הקו הזה חייבים להמשיך. אם מספיק מאתנו יתאגדו סביב שכירות הוגנת יש סיכוי שעד הפגרה הבאה של הכנסת, משהו אולי ישתנה.

נכון, יש מי מכם שיצחקו עלי. "מה, לא נמאס לך?", "אין מצב לשנות". והתשובה שלי היא שממש לא נמאס לי לנסות לשפר את החיים שלנו כאן. אבל ממש נמאס לי, ואני בטוחה שגם לכם, שבעוד שאנחנו מנסים לשפר, יש מי שמנסה לדחוק אותנו החוצה לא רק מהדירה שלנו, אלא מהבית שלנו. היכנסו לפייסבוק של וועד שוכרים הדירות