טור עורכת: מברלין בתקווה

ביקור בברלין היה אמור לשמש כאסקפיזם מתוק מהמלחמה המתחוללת. במקום, זכרון רגעיה האפלים מעורר תקווה שגם בארץ נצמח מטעויות למקום שלו ובטוח

טל לוין, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
טל לוין, עכבר העיר

אפשר היה לחשוב שבברלין יותר טוב. האוכל יותר זול, האנשים יותר מנומסים, כולם שומרים על הניקיון ברכבת התחתית, וכשהאיש של המטריות מכר לנו אחת תקולה, הוא הוריד את המחיר מיוזמתו שלו. אפשר היה לחשוב שלטוס לחו"ל בתקופת מלחמה תהיה הקלה, אסקפיזם מתוק כנגד כל התופת הקשה הזאת.אפשר היה לחשוב שאם נטוס ויעברו כמה ימים, נוכל לחזור למדינה חדשה, כזאת שאין בה אזעקות ב-2:00 לפנות בוקר, והורים לילדים בני 19 לא צריכים לחשוש שקצין העיר ידפוק להם בדלת. אפשר היה לחשוב שאם רק היה יורד גשם ביולי, כמו שיורד בברלין עכשיו, אז לא היה כל כך חם – ואנשים היו יותר רגועים. אפשר היה לחשוב שאם היינו תרבותיים יותר, כמו בברלין, אז לא היו קורות לנו כל התהפוכות האלה. היינו יודעים איך להתרכז בדברים החשובים, לסיים את העבודה ב-18:00, לכבות את הפלאפון בתיאטרון, לצאת לחופשות ארוכות שבע פעמים בשנה ולא להרגיש כל הזמן שדופקים אותנו.באופן אירוני מרגישה כמו אלטרנטיבה בטוחה. ברלין. (צילום: Dreamstime) אבל אז שוב נזכרים, שבדיוק כל הרוגע והליברליות האלה הצמיחו את אחד המשטרים האפלים שידעה ההיסטוריה, ושבשם כל הברלינאות הזאת נעשו פשעים קשים ללא טיפה של חמלה. כי כמו שיודעים בברלין, השקט והנימוס הם לא ערובה לשום דבר, וגם להיות ישראלי כאן, בזמן שבארץ משתוללת מלחמה, זה לא דבר פשוט. לא כי חלילה נתקלנו באיזו הפגנה אלימה ברחוב, אלא בגלל שלטוס בזמן שיורים טילים, פירושו לחזור ללא נודע – למדינה שאין לדעת מה יישאר בה אחרי שהתותחים יסיימו לירות. מה שבטוח הוא שהתערבבו כאן, באופנים בלתי אפשריים, חמלה גדולה ואלימות גדולה.נדמה שכולם תוקפים ונתקפים במלחמה הזאת. אם בר רפאלי וגל גדות שולחות מסרי חיזוק לחיילי צה"ל, הן נתקפות מחוץ, ואם לא היו עושות – כנראה שהיו מותקפות מבית. מה שמעניין הוא שיש מי מבין הכוכבים שמשתמשים במצב העגום הזה כדי לנסות ולעשות קאמבק, גם אם לא במכוון. אגב, אותה רפאלי במבצע קודם התפללה לשלום האזרחים בשני הצדדים. את הטעות היח"צנית הזאת היא כבר לא עשתה שוב.אין לדעת מה יישאר לאחר שהתותחים יסיימו לירות. ישראל 2014 (צילום: תומר אפלבאום)באופן אירוני ברלין מרגישה כמו האלטרנטיבה הבטוחה ביותר לישראלים עכשיו. אולי דווקא במקום שהביא על העולם את אחת הקטסטרופות והזוועות הגדולות ביותר בהיסטוריה, ידעו לא לחזור על הטעויות האלו. אז אולי אחרי כל הרקטות והמנהרות, כל ההרוגים, כל הילדים וכל הגיבורים, בסוף הקטסטרופה שאנחנו בתוכה עכשיו, יצמח מקום שקט ובטוח, עם שלווה, ועם מוכרי מטריות שמורידים את המחיר כי הייתה תקלה קטנה במוצר. אולי המנהרות היחידות שנכיר הן אלה שסוף סוף יבנו מתחת לתל אביב, כדי להעביר בה רכבת תחתית.

ואחת לפני סיום לפני כמה ימים כתבה הסופרת והמשוררת איריס אליה כהן שיר קטן בעמוד הפייסבוק שלה:"כבר שבעה עשר ימים,שרואים רק מנהרותבקצה האור".