הזרעים של כולנו: מדוע נשים מעדיפות זרע של לוחם?

הפרסומת החדשה לבנק הזרע של רמב"ם מעידה על הרצון והתשוקה שלנו להמשיך ולגדל כאן דור שנאבק ללא הרף על חייו. רק אל תקראו לזה "טבעי"

מור דבורקין-פוגלמן, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מור דבורקין-פוגלמן, עכבר העיר

שישי בערב, אי-אז בראשית שנות ה-90, ארוחה טיפוסית בבית סבא וסבתא שלי. סבא יושב בראש השולחן, סוקר בהנאה את הצאצאים, כשמולו צלחת ריקה. סבתא מנסה שוב ושוב להגיש לו אוכל, אבל הוא בשלו - "קודם הילדים!". "סבא", אני שואלת, "מה העניין? הרי יש הרים של אוכל. מה זה משנה אם תקבל לפנינו או לא?". והוא מחייך ועונה בפסקנות: "אצל קופים הזכר המנהיג אוכל תמיד ראשון. אנחנו לא קופים!".

נזכרתי בשיעור באבולוציה ומותר האדם שקיבלתי מסבא בגיל 10, כשנתקלתי אתמול בידיעה ב-ynet לפיה מדווח בנק הזרע בבית-החולים רמב"ם על עלייה בביקוש מצד נשים לתרומות זרע של גברים יוצאי יחידות קרביות. דינה אמינפור, מנהלת מעבדת בנק הזרע, ממהרת להסביר כי "הקריטריון של השירות הצבאי מעיד מיהו האדם. מדובר בתכונות כמו התמדה, החלטיות, אסרטיביות, הרצון לתת וכדומה. אדם שעשה שירות קרבי מצטייר כמי שמחזיק בנתונים פיזיים מרשימים שמאשרים את השאיפות הגנטיות אצל הנשים. לרוב הוא יהיה בכושר טוב, במצב בריאותי טוב ובעל נתונים נוספים חשובים". ובקיצור, מסבירה לנו אמינפור, נשים, כמו כל נקבה ממוצעת בטבע, שואפות להעמיד צאצאים מזרעו של הזכר המובחר ביותר, כדי להבטיח את השרדותם, בריאותם ומעמדם בלהקה. גם העובדה שהידיעה הוצבה במדור הבריאות של האתר מעידה על ההקשר הגנטי והאבולוציוני המוצמד אוטומטית לאופנה החדשה בתחום הפוריות הישראלית, ובנוסף- גם הטוקבקיסטים יודעי הכל ממהרים לאשר כי אך טבעי והגיוני שנשים ירצו בזרעם של גברים בריאים, חזקים ונחושים כדי להביא לעולם ילדים דומים.

אז נכון שנשים העדיפו מאז ומעולם את הזכרים המובחרים למטרות זוגיות והתרבות. אלא שכל הממהרים להציג את התופעה הזו כ"דרך הטבע" שוכחים דבר חשוב אחד: בניגוד לשאר בעלי- החיים, ההגדרות האנושיות באשר לתכונותיו של זכר האלפא אינן נובעות מן הטבע אלא מהתרבות, וככאלו הן משתנות שוב ושוב לאורך השנים: נשות האדם הקדמון העדיפו את הצייד המוכשר ביותר. נשות ספרטה חפצו בלוחם העז ביותר, בעוד שנשות אתונה העדיפו ספורטאי מצטיין, נואם מלהיב או מוזיקאי מחונן. הנשים באירופה של ימי-הביניים שאפו לזכות בחסדיו של בן אצולה, נכדותיהן שחיו בעידן הנאורות ערגו למשורר רגיש או פילוסוף טרוד מבט, בעוד נינותיהן בימי המהפיכה התעשייתית קיוו לצוד את ליבו של תעשיין רב נכסים. אפוד, קסדה ומבחנה. הפרסומת לבנק הזרע של רמב"םכל "רווק מבוקש" שכזה נדרש לסט שונה של תכונות, ותפיסתו כסחורה החמה ביותר בשוק איננה מעידה על נטיותיהן האבולוציוניות של נשים, אלא על נטיותיה התרבותיות של החברה בה הן חיות. אז מה אומרת עלינו ההעדפה לזכרים לוחמים? מובן שהתשובות הנוגעות לתפיסת ההווה של החברה הישראלית הן מגוונות וניתן לסווג אותן, בשליפה מהמותן, על הסקלה השגורה שבין זעקות "אנחנו מדינה קטנה מוקפת אויבים!" לשאגות "חברה מילטיריסטית!".

מה שמטריד באמת היא תפיסת העתיד של החברה הישראלית כפי שבאה לידי ביטוי בהעדפת זרעם של לוחמים: הרי לקוחותיו של בנק הזרע לא יחיו עם אבות ילדיהן ויהנו מתכונותיהם הטרומיות. היתרון העיקרי שלהן מתמצה, אם כן, ביכולתן לבחור ולזקק את התכונות שהן שואפות לראות בילדן העתידי - אישה המעדיפה ללדת ילד מזרעו של לוחם אומרת בעצם כי היא מעדיפה לגדל לוחם, ומשוכנעת כי בכך שתעביר לילדיה את סט התכונות הגנטיות הדרושות לכך- תעניק להם הון חברתי במדינת ישראל העתידית. זוהי העדפה המקפלת בתוכה שכנוע עמוק כי גם בעוד 20 שנה נחייה כאן על חרבנו, ונקיים חברה הרואה בלוחמים את טובי בניה ומקדישה את טובי בניה ללחימה. חברה שלוחם נחשב בה לזיווג סקסי יותר ולשידוך טוב יותר מארכיטקט, מהנדס חשמל, סופר או נגן גיטרה בס. חברה שמגדלת ילדים ליעד ברור של "כל בחור וטוב לַנֶשֶק" עוד משלב הזרעון - פשוטו כמשמעו. האמירה הזו היא מחרידה, במיוחד כשמבינים אותה בתוך הקשר חברתי רווי סטטוסים סטייל ליהיא לפיד, המציבים את האמא הישראלית בעמדת מגהצת המדים ואורזת החבילות עוד משלב האולטראסאונד. שכן הנה לנו הוכחה שעברנו קו אדום תודעתי: אם בעבר שליחת הבנים אל מול פני המלחמה הייתה כורח שחוששים מפניו ומבצעים אותו בלית ברירה, תוך תקווה, תפילה ופעולה לקראת עתיד אחר, הרי שהיום היא הפכה למקור גאווה שאין בלתו. למשאלת לב של ממש. אם בעבר התגאינו בכנפי הצניחה או בכומתה החומה של הבן, אך בה בעת ספרנו את הימים עד שיפשוט מדים, הנה נולד כאן זן חדש של אמהות: נגמרו שאיפותיה של האם היהודייה לבן רופא, עורך דין, או פרופסור באוניברסיטה, שאיפות שביטאו משאלה לחיים של השכלה ורווחה בלא צורך ללכלך את הידיים במלחמת הקיום. מעתה - הבו לנו לוחמים עם סכין בין השיניים. מלידה. אז נכון שהטבע מלא הוכחות לכך שהחזק שורד וזכר האלפא אוכל ראשון, אבל שום קופה איננה מפללת מראש לגור שיבלה את ימיו במאבק על חייו. אז בבקשה, כאשר אתם מתייחסים לתופעה העגומה והמייאשת הזו של צרכניות הזרע חובבות רמבו ומאיר הר-ציון, אל תדברו איתי על נטייה גנטית ועל טבע. כי מי מוכיח את ניצחונה של התרבות על הטבע, יותר מאשה הבוחרת במודע, מראש, לגדל את בנה לתת את חייו בשדה הקרב.