טור עורכת: הכל באשמת הקיץ

חם, לח והילדים תקועים בבית - פלא שזה נגמר במלחמה? רגע לפני שאוגוסט הארור מסתיים, טל לוין ממליצה לחשוב איך לברוח מכאן לחודשיים, כדי שלא ניקלע שוב למצב הזה

טל לוין, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
טל לוין, עכבר העיר

1. אף פעם לא הבנתי אנשים שאוהבים קיץ, ובוודאי שלא את הקיץ הישראלי. הטמפרטורות גבוהות מדי, הלחות גבוהה עוד יותר וכמות אדירה של תיירים מצרפת כובשת כל חלקה טובה מדיזינגוף עד הים. אז נכון, השמש שוקעת מאוחר, אבל מי רוצה להיות בשמש הנוראית הזאת? ונכון, אפשר ללכת לים - אבל מי רוצה ללכת לים בחום הזה, כשהמדוזות עוקצות כל רגע?. ונכון - יש בסופר ענבים ואבטיח, אבל אם לומר את האמת מדובר בפירות מלאים בסוכר, ולא נוחים לאכילה בעליל.

2. כבר כמה וכמה קייצים שחודשי יולי-אוגוסט מתבררים לא רק כמחדל אקולוגי אלא גם כסכנה בטחונית. משום מה גם אנחנו וגם הצד השני (יהיה אשר יהיה) בוחרים את התקופה הכי מגעילה של השנה לנהל מלחמות. הבחירה הזאת מוזרה בעיקר בהתחשב בעובדה שאם צה"ל לא היה עסוק בקרבות, הוא כנראה היה עסוק בעוצר אימונים כתוצאה מעומס חום. הרי אף מפקד שפוי לא היה מוציא את חייליו למסע/ריצה/אימון בשמש הקופחת, אלא אם היה רוצה להסתכן בתאונה מצערת. מלחמה, לעומת זאת, זה כבר סיפור אחר לגמרי.

3. החום הזה מוציא אנשים מדעתם. הרי לפי כל ההיגיון, החורף הישראלי הוא העונה המושלמת למלחמה - בקושי יורד גשם אבל מדי פעם הוא בכל זאת מטפטף ומרענן, לא בדיוק קר, לפעמים יש קצת שמש, ורק לפעמים סגרירי. קלאסה. ובכלל, יש תחושה שאם המלחמות היו מתנהלות בחורף הכל היה נגמר הרבה יותר מהר, וכולם היו חוזרים הביתה - להתפנק מתחת לפוך.

4. הקיץ הזה היה אחד הקשים בתולדותיה של מדינת ישראל, במידה מסוימת אפילו יותר מזה של 2006 - תקופת מלחמת לבנון השנייה. בתחילת אוגוסט עוד הייתה תקווה שהסיפור הזה נגמר, אבל כמו תמיד, מה שנראה בעל סיכוי ביולי בדרך כלל מחמיר בחצי השני של החופש הגדול. בשבועיים האחרונים של הלחימה נדמה היה שכולם כבר התעייפו. למרות שאובייקטיבית תושבי הדרום לא הפסיקו לסבול, הסיקור התקשורתי הלך ופחת. כבר אף אחד, בעיקר לא הזכייניות, לא רצה לראות שידורי חדשות של 24 שעות, גם אם במהלך יולי היינו כולם דבוקים לרוני דניאל. כל המוסדות הגדולים במשק, שלפני כמה שבועות גייסו את כולם למען חיילי צה"ל ותושבי הדרום נעלמו כלא היו, ואת תחושת הלאומיות והגבורה החליפה תחושה של "יאללה כבר, שייגמר".

5. השבוע ראיתי בפייסבוק סטטוס שמסביר יפה לחמאס, שמילא תושבי הדרום, אבל אם הם ידחו את תחילת שנת הלימודים יהיה להם עסק עם עדר אימהות עצבניות. בכל אירופה נחשב חודש אוגוסט לתקופה שבה איש אינו עובד, ואף אחד לא נשאר בבית. הוקאנס השנתית מפזרת את האירופים לחופי הים או להבדיל למקומות בהם יש מזגן במלון ו/או שלג בחוץ. אנחנו לעומתם, מוצאים שנה אחרי שנה סיבות לא לזוז מהבית. וכשבמהלך אוגוסט תקועים כל כך הרבה ישראלים במקום אחד, לא פלא שזה נגמר במלחמה.