טור עורכת: סנובים, את טיילור סוויפט כבר שמעתם?

בלי שערוריות, בלי להתפשט, בלי סמים ועם הרבה כבוד למעריצים - טיילור סוויפט הוציאה השבוע אלבום חדש, ושיגעה את האמריקאים. אם תקשיבו לו, תבינו למה

טל לוין, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
טל לוין, עכבר העיר

השבוע הזה היה אמור לעסוק בהרבה דברים חשובים. הפיצול התקרב של ערוץ 2, ההתנגדות של חברת החדשות, ההגעה הצפויה של רובי וויליאמס לישראל, פסטיבל הפסנתר עוד שנייה פה, וגם צבע טרי, ועברי לידר השיק קולקציה, ועומר מילר פוזל לניו יורק, ומתחיל להכין ארוחות בוקר ועוד ועוד ועוד. אלא שאי שם בארצות הברית קרה משהו אחר, שאמנם קיבל כותרות בארץ, אך לא הרבה באזז. טיילור סוויפט, מי שנבחרה שנה שנייה ברציפות לתואר "אשת השנה" של הבילבורד, הוציאה את האלבום שלה "1989".

סוויפט, כולה בת 25, הצליחה לשגע את האמריקאים בכמה ימים, שהם כנראה בית ספר מרוכז לשיווק ומיתוג אמנים. הילדה, שהתחילה לנגן בגיטרה, וכבר בגיל 14 הגיעה לנאשוויל כדי לכתוב שירי קאנטרי עם כמה מהאמנים החשובים בז'אנר, הצליחה לעשות שני מעברים, שהרבה מאוד מכוכבות בנות גילה נכשלו בהם: הראשון הוא ממוזיקת הקאנטרי לתוך לב ליבו של הפופ, והשני הוא מנערת פלא ששרה על נסיכות ונסיכים, לזמרת בוגרת שנתפסת כאישה צעירה, עצמאית ואינטלגנטית. היא עשתה את זה בלי להתפשט על הבמה, בלי פרשיות סמים, ובלי להיעצר על נהיגה בשכרות או סמים. למעשה, סוויפט נחשבת כאחת הילדות הטובות של תעשיית המוזיקה, ולמרות מיני רומנים קצרים (שהובילו לשירים מצליחים מאוד) עם גברברי הוליווד הצעירים, היא נחשבת דוגמה חיובית עבור נערות צעירות. ילדה טובה. טיילור סוויפט השבוע:

כחלק מהקידום בחרה סוויפט לעשות חמישה סשינים סודיים בבתים שלה ברחבי העולם, והזמינה לכל אחד מהם 89 מעריצים. בכל אחד מהמפגשים האלה היא ניגנה שירים מהאלבום, הסבירה על התהליך היצירתי, ענתה על שאלות, חתמה, הצטלמה וחיבקה. למרות שהסשנים האלה התקיימו לפני חודש, שום מידע על האלבום לא הודלף החוצה, למעט טיזרים שהעלתה סוויפט עצמה בחשבון האינסטגרם הפופולרי שלה. כך, בניגוד להרבה כוכבים שעבורם מעריצים והתקשורת הם מטרד, שצריך לנצל את יתרונותיו ולהתעלם ממנו בשאר הזמן, סוויפט משתמשת במדיומים השונים, כדי לנהל קריירה זהירה, שבה המוזיקה היא החזית.

ועכשיו ליציאה הגדולה מהארון - "1989" הוא אלבום פופ מעולה (לדעתי, כן?). לא בהכרח כי הוא פורץ דרך בז'אנר, ולא כי הטקסטים שם הם הכי גאוניים בעולם (מצד שני, פופ אף פעם לא עסק בסוגיות כבדות) - אלא כי הוא מוצר מוזיקלי שאי אפשר להפסיק לשמוע אותו, והוא משמח, מעודד, מרקיד והוא חושף במרכזו את האישה הצעירה, הבטוחה בעצמה והמוכשרת שהיא טיילור סוויפט. לזכות הטעם המוזיקלי המפוקפק שלי ייאמר שלא רק שהאלבום של סוויפט כבר צועד בראש כל מצעד אפשרי בארצות הברית, אלא שגם מבקרי המוזיקה של הניו יורק טיימס, הרולינג סטונס וטיים מגזין שיבחו אותו מקיר לקיר. תקשיבו לו, ותקשיבו לה, כי היא באמת מעוררת השראה, וגם שרה לא רע בכלל.