אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רעמסס: אימפריית הסטלנות החדשה של יפו

לרעמסס יש את כל הכוונות להפוך למקום הכי נכון של הקיץ, אבל משהו באימפריה היפואית מרגיש קצת מתיימר בניסיון לכבוש טריטוריות שזרות לה

תגובות

רַעְמְסֵס הָרִאשׁון היה שליט מצרים העתיקה. הוא לא היה בן למשפחת מלוכה אלא דווקא בן למשפחת יוצאי צבא שעלה לגדולה ויצר אימפריה. הרעמסס של השוק היווני ביפו, הוא דווקא כן נצר לשושלת מפוארת. המתחם האדיר הוא הבייבי החדש של אנשי הבוקסה והמלכי, שבין שורותיהם אפשר למצוא גם את אלי שטיין (טוטו, אדורה) על המחבתות ואת ריי וייט על השייקרים. נבחרת של כוכבים. מדובר במקום ענק, רחוב שלם, 250 שתיינים בפוטנציה. 

» הברמנית הכי רומנטית בתל אביב
» ברים תחת כיפת השמיים
» מסע אל ברזי הבירה הוותיקים בעיר
» ספיקאיזי: הבר שלא באים אליו כדי לשתות

משהו בגרפיטי מבית הברוקן פינגרס, בבחור המזוקן בעמדת הדי ג'יי, השרות המעט מרושל, ובעיקר בשולחנות העמוסים הממלאים את הרחוב נותן תחושה קצת מוכרת למי שיצא לו לבקר באחד ממיזמי התדר האחרונים. לא שזה רע, לא תמיד חייבים לזעזע את העולם בחידוש פורץ דרך, לפעמים לקחת משהו טוב ולהפוך אותו ליותר טוב זה לגמרי מספיק. אז נכון שאנשי התדר הפכו את הרביצה סביב שולחנות העץ ולגימת בירת מכבי לספורט הקיץ הרשמי של היפסטרי תל אביב, השאלה היא אם משפחת האצולה שמאחורי הרעמסס תצליח לשחזר ולשפר את הסטנדרט?

מה הווייב? מי שיגיע בשיא הערב לסמטת הגימנסיה העברית יבחין מיד בהתרחשות הרבה. המתחם כולל שלושה ברים - בר קוקטיילים קטן ואינטימי, מטבח פתוח ממנו יוצאות המנות לכל המתחם, והשלישי אפלולי ופינתי יותר, גם הוא שקט ואינטימי. הרחבה בחוץ משופעת בשולחנות - מהגדולים שאיכלסו חבורות של בליינים צעירים ועד לשולחנות זוגיים קטנים, כולם באווירת רחוב סטלנית ומאוד משוחררת. ראוי לציין ששלושת הברים היו ריקים, והרגישו יותר כמו תחנות להוצאת דרינקים לרחבה. התיישבנו בחוץ ובחסות בריזה יפואית מכיוון הנמל (או מכיוון אחד ממאווררי הענק המוצבים במקום) התפננו לבחון את הדינמיקה ברחבה המצרית, שכמו ים סוף נחצית במרכזה על ידי משה ואהרון המקומיות -  צמד המארחות ששולטות בה ביד רמה. הובלנו אל השולחן בחלק של הרחבה הסמוך לבר המטבח ולעמדת הדי ג'יי, באזור ישיבה פחות המוני, אך עדיין עמוס וללא ספק מאתגר לצוות המלצרים. השקעה רבה ניכרת בעיצוב של המקום הלא פשוט הזה - הרחבה החיצונית גם היא מצוירת, עציצים, ושרשראות של מנורות לאורך כל הרחוב, אך בתור בן למשפחת הבוקסה היינו מצפים גם לאותה השקעה בפן המוזיקלי. בחלקה האחד של הרחבה הרמקולים פעלו לסירוגין, מה שהשאיר נתח גדול ממנה בשקט מוזר עם שאריות מוזיקה חלושה מהרמקולים בצד השני שגם קירטע היות והיה מדובר בשני רמקולים שהזכירו רמקולים של מחשב ויצאו מתוך המטבח, מה שנתן הרגשה חובבנית של מסיבת דירה. הדי ג'יי שישב לו בבית והכין סט של מיטב האיזוטריה והדרופים המגניבים שאף אחד לא מכיר, לא לקח בחשבון שאינו יכול לנגן את הסט הטקנו-בלקני-עם-נגיעות-ערביות על רמקולים שלוקחים לים, ובלי קשר - ערב שלם של כלי נגינה ערביים מסונתזים בחליליות וקאברים עלומי שם, זה נחמד במינון שכנראה היה זר לדי ג'יי התורן, והרגיש כאילו שביעות רצונו האישית מטעמו האקלקטי הייתה הדבר היחיד שעמד לנגד עיניו.

אימפריה יפואית סטלנית. רעמסס (צילום: גל סידס)

אין ספק שבעיצוב והאווירה אנשי הרעמסס כיוונו למקום הנכון - חוויית רחוב יפואי פר-סה, הישיבה הלא מחייבת על כיסאות עץ במרכז הסמטה, ציורי הקיר מעדת הרחוב וכמובן הדי ג'יי המנדטורי - כולם מייצגים חוויה כיפית שללא ספק עבדה ובגדול לאנשי התדר, אבל גם חוויית רחוב פשוטה ולא מחייבת צריכה לעבור שיוף. העכבר השיכור נותן: 7

מה שותים? זמן לא רב לאחר שהתיישבנו ניגשה אלינו המלצרית ולאחר ברכת "ערב טוב" זריזה יצאה בסערה אל השולחן הבא. מעל 100 בליינים כבר איכלסו את רחבת האימפריה, ובנקל אפשר להבין את ההשלכות על הצוות. חטיבה של מלצרים, גדוד של מארחות ופלוגה של אחמ"שים נדרשים כאן ורצוי עם ווקי טוקי, ולצערנו זה לא היה המצב והמחסור בצוות היה ניכר ביותר. המלצרית שהגיעה זמן קצר אל שולחננו בשנית עשתה רושם מקצועי, והפגינה ידע רב בעוד היא מפרטת קוקטיילים ואוכל בתשומת לב רבה, טכניקה מוכרת של מסירת כמה שיותר מידע בהתחלה על מנת להימנע משאלות והטרדות בשלב מאוחר יותר. תפריט האלכוהול פה הוא עשיר ביותר –8 קוקטיילי הבית ( 46-48 שקלים סטנדרטיים), מעבר לכך יש גם בירות מחבית או בבקבוק, יינות, ודיספליי (שלושה כאלה) עשירים ומגוונים.הלכנו על קליאופטרה – קוקטייל של ג'ין, מלפפונים, בזיליקום ויין לבן, ועל חצי ניוקאסל מהחבית. הקוקטייל היה עשוי בצורה טובה, מאוזן, קר ומרענן, והאלכוהול שבו עדיין הורגש. הבירה שהגיעה אחריו הייתה לא יותר מבינונית באיכותה, אך מה שהרגיז היה המחיר - 31 שקלים לכוס בירה שהיא אפילו לא חצי ליטר,  אלא אחת מכוסות הרמאות האלה המכונות בעיר פיינט, או פשוט "בירה גדולה" - ממש לא מחיר וכמות שמתאימים לישיבה במדרחוב. וגם, מה כל כך רע בלשתות בירה בכוס הייעודית שלה?! אנו בטוחים שהיבואן יותר מישמח לספק לכם כאלה. סינדרום הסיבוב השני הוא משהו שקורה לפעמים במקומות גדולים עם לא מספיק צוות, המלצר מגיע לשולחן, לוקח הזמנה ראשונה ולרוב מביא אותה במהירות ודייקנות, ואז התמונה משתנה בסיבוב השני.

הזוברובקה מרככת את הלב (צילום: גל סידס)סיבוב הדרינקים השני כבר יותר מהתעכב, והייתה גם בירה אחת שמעולם לא הגיעה, אך גם לא חויבה, מה שמעיד על כך שהמלצרית מעולם לא הזמינה אותה. אמנם זריזותה ומיומנותה ניכרו בה מאוד, גם השרותיות והנימוס שלרוב נעדרים במקומות מהז'אנר הזה, אך אם בדרך מהשולחן שלנו אל הבר היא נתקלת בעוד 6 נפנופי ידיים משולחנות אחרים -  סביר שמדי פעם תברח לה איזה בירה. צ'ייסר זוברובקה שהגיע על חשבון הבית ריכך מעט את ליבנו והתפננו להזמין משהו לנשנש. העכבר השיכור נותן - 7

מה אוכלים?

תפריט האוכל של אלי שטיין מורכב מארבעה חלקים - ראשונות (שיפוד סלמון, דגים מטוגנים ותירס), מנות של סכין וקרש (סשימי, טרטר, סלטים) מנות מהתנור (סרטנים, טלה ומנות ירק) ושיפודים. זה נחמד לראות טבח שבישל במסעדות פאר מתפנה לבשל בבר, מה שאמור להוציא ממנו את הכיף והשובבות, ובמקרה הזה גם מאיתנו, כי בחרנו ללכת על החוויה היפואית עד הסוף ומעבר למנת הלחם, דגמנו סלט גרגרי חומוס מעושן ורוטב טרטר, ואת הקישואים הקטנים האפויים ברוטב עגבניות. יש שיזעקו: "רגע! אבל יש טרטר ודג נא וטלה!" ואנחנו נענה בנונשלנט - מזה יש לנו מספיק בתל אביב, תודה רבה. עם החלה המתקתקה הגיעו זיתים גדולים ובשרניים, גבינת טולום ורסק עגבניות שהיה כה טעים שנאלצנו להזמין ממנו תוספת (שלצערנו גם לא הגיעה). סלט החומוס היה שיחוק, החומוסים הקטנים נחו להם בסלסה קלילה וחמצמצה, ורוטב הטרטר מלמעלה לא היה מאוד שמנוני אלא אפילו מעט אוורירי, והוסיף קרמיות לגרגירים המתובלים. הקישואים היו יותר בעייתיים: ביקשנו את הגבינה בצד כדי שבת הזוג (הרגישה ללקטוז) תוכל לשרוד עוד ערב בחוץ, וקיבלנו אותו לאחר זמן מה עם הגבינה מעל שהייתה מותכת ונראתה נפלא, אבל יש עבודה בבוקר, ולמי יש זמן ללכת לאיכילוב. לאחר פרק זמן משמעותי נוסף הגיעה המנה בשנית הפעם ללא הגבינה מלמעלה, אילולא שתי מנות בקיבתנו יכולנו להתמרמר על פרק הזמן הרב שלקח למנה הנכונה להגיע, אך החלטנו לנצל את הזמן בשתיית עוד זוברובקה. הקישואים הקטנים היו נימוחים מבפנים והחוץ עדיין נתן בייט כיפי. בועות אפייה שזופות ניקדו אותם והם התבוססו ברוטב עגבניות דליל שהיה משופע באורגנו והזכיר לנו רוטב פיצה ולא במובן הטוב, עד שנזכרנו שפיצה, אין מה לעשות, צריכה קצת גבינה, אז הזמנו את הגבינה בצד, ומי מאיתנו שהייתה לו הפריבילגיה ליהנות ממוצרי חלב אכן הרגיש כי הגבינה הטורקית (שכיכבה גם ליד הלחם) בהחלט מוסיפה לטעמי המנה. שלוש המנות היו טעימות וזהו. לא ניכרו בהן מעוף ויצירתיות רבים, אך כן ניכרה בהן יד בוטחת של טבח ותיק. לקינוח הזמנו חצי אננס מקורמל, סוג של קינוח להיט בעיר, ובצדק. זה טעים לאללה, המתיקות העמוקה שמתקבלת עם הצלייה בשילוב החמיצות של תוך הפרי שנותר נא ביחד עם קצת שמנת מלמעלה - חגיגה. האוכל היה מהנה אך לא מרשים, ודווקא במנות הפשוטות האלה צריכה להיות ניכרת יד הטבח - כאשר נשללים ממנו האינטיאסים, השייטלים והסרטנים, והוא נותר עם הקישוא והגרגר. דווקא כאן היינו מצפים לקבל את האוכל הזה, אלי היקר, סטייק טרטר אכלנו אצלך באדורה ז"ל והיה מעולה, תן לנו משהו אחר. העכבר השיכור נותן - 6.5

טעים וזהו. (צילום: גל סידס)

יצאנו בהרגשה ש הרעמסס הוא אכן נצר לשושלת מפוארת, נושא את השמות הכי חמים ובנוי כולו מכוונות טובות, אז איך יכול להיות שזה לא מרגיש טבעי ונינוח כמו שכוס בירה ברחוב אמורה להרגיש? בשלב הזה נייחס זאת לעובדה שהמקום נמצא עדיין בחיתוליו. הקונספט כבר שם, ובהחלט מדובר על אופציה מאוד נעימה לערב בחוץ ואלטרנטיבה נהדרת לברים התל אביביים, אך יש פה הרגשה מאוד גדולה שהמקום מתרכז כרגע בעיקר בלאכלס כמה שיותר אנשים בלי להיות בכלל מוכן לכך. נדרשת פה עבודה רבה והתמקצעות בנושא הבאת המוצר ללקוח, כי רק גבול דקיק עובר בין הסטלני והנונשלנטי למרושל והלא מקצועי. ציון כללי: 7כמה כאב בכיס? ניוקאסל גדול פעמיים - 62 שקלים  קוקטייל קליאופטרה -46 שקליםסלט חומוס - 32 שקלים ליד הלחם -22  שקלים  זוברובקה צ'ייסר פעמיים - 38 שקליםזוברובקה OTH - על חשבון הבית קישואים קטנים - 38 שקלים קינוח אננס 36 שקלים

סך הכל - 274 שקלים

רעמסס - הגמנסיה העברית 7, יפו

*#