אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ספיקאיזי: הבר שלא באים אליו כדי לשתות

הבר החדש שנפתח מעל הג'ימי הו מבטיח שהוא בר קוקטיילים עם מטבח שף. מה שהוא לא מספר זה על התור הארוך בכניסה, על הקהל המוקפד ביותר בעיר ועל המחירים שמגיעים לשמיים. כנראה שככה זה כשמתבייתים על אחד הגגות היקרים בתל אביב

תגובות
המקום להיות בו הקיץ. ספיקאיזי
גיא פרנקו

העולם מתחלק לשני חלקים - אנשים שיוצאים, ואנשים שיוצאים לשתות. אם אתם נמנים על האנשים שיוצאים כדי לשתות, אתם מוזמנים להפסיק לקרוא וללכת למזוג לעצמכם משהו. אם אתם משתייכים דווקא לז'אנר הבליינים השני, יש סיכוי שהמקום החדש על הגג של ג'ימי הו זה בדיוק מה שהיה חסר לכם בנוף. החלוקה הזאת לסוגי בליינים היא משמעותית מכמה סיבות - בעוד אנשים שאוהבים לשתות יבחרו את הבילוי שלהם בפרמטרים של איכות האלכוהול, מגוון רחב וכמובן מחיר משתלם, נראה שיש המון אנשים שדווקא המשקה משחק אצלם תפקיד משני עד אפסי לעומת כל התפאורה שמסביב. כל הפתיחה הדי-מובנת-מאליה הזו אולי הייתה נחסכת אם היה מדובר בעוד בר מן השורה, אבל היא הכרחית מאוד במקרה הספציפי הזה, כאשר מדובר במקום שמגדיר את עצמו בר קוקטיילים.

» ברים תחת כיפת השמיים
» מסע אל ברזי הבירה הוותיקים בעיר
» המדריך לבירות הבוטיק הישראליות
» השעות הכי שמחות בתל אביב

הספיקאיזי הוא חלל גדול ומרשים שנפתח בפינת הרחובות רוטשילד ונחלת בנימין, וקצת מזכיר אבטיח. כמו האבטיח, גם הספיקאיזי מופיע בעירנו ממש בפתח הקיץ, וזאת גם התקופה שבה הוא (אמור להיות) עסיסי ומתוק, וככל שנתקרב לסוף העונה יהפוך ליבשושי ותפל עד שייעלם כליל. לא מדובר בבר השכונתי הבא שלכם, ממגוון סיבות שיפורטו כאן בהמשך, אלא יותר במקום ה"נכון" של הקיץ הזה, שתהיו חייבים לסמן עליו וי במחברת, ותעלו אליו לרגל כנראה פעם-פעמיים. בין אם תהיה זו הסקרנות שתמשוך אתכם אל האורות וקולות הבליינים על הגג, ובין אם אירוע נוצץ של אחד מחבריכם האופנתיים, כל עוד אתם מתכוונים לבקר הקיץ הזה בעיר הגדולה, על ספיקאיזי בטוח תשמעו.

מה הוייב? אז מה זה השם הזה, אתם שואלים? בשנות העשרים של המאה הקודמת האלכוהול היה אסור למכירה וצריכה בארצות הברית בתקופה שאנחנו מכנים אותה "היובש". בשנים אלה הומצא הספיק איזי מתוך הכרח-בר קטן וסודי, בדרך כלל בחדר נסתר במסעדה או מאחורי חנות, בו הגישו אלכוהול מוברח או בייצור ביתי, והמבלים בו נדרשו לדבר בעדינות (To speak easy) כדי שהמקום לא יתגלה. כמובן שמאה שנה מאוחר יותר בתל אביב, הדבר היחיד שנשמר הוא השם, ודעו לכם - יש פה הרבה מאוד ספיק, אבל שום דבר איזי. הספיק הראשון שתתקלו בו יתחיל כבר בכניסה אצל המארחת/סלקטורית, אותה מנסים לשכנע הבליינים שהם ראויים להיכנס בזכות הקשר שלהם עם הבעלים או איזשהו יחצ"ן, בעוד היא מקבלת הוראות מדוקדקות באוזנייה שלה, כנראה מבורא עולם, מי ייכנס ומי מוזמן לחצות הכביש וללכת לשבת בקקאו.

אחרי שעברנו את הסלקציה בהצלחה מפתיעה, בקצה המדרגות לגן העדן הכל התברר. לא איזי ולא אבטיח. מדובר במגה בר לכל דבר. החלל הפנימי המקבל את פני הבליין הוא גדול ומרשים מאוד. הקירות מקושטים בציורים מז'אנר הרחוב, לאורך החלל נטוע בר ארוך ורחב ידיים משיש יפה, בצידו השני של החלל ישנן ספות עור כבדות ונוחות למראה ודי ג'יי (איך לא) שאחראי על סט הדוק ביותר של מיטב להיטי התקופה על הסקאלה האלקטרונית, כמובן. ציניות בצד, מדובר באמת באחד הלוקיישנים המעוצבים והמושקעים שנראו בעיר לאחרונה. גג ארוך ומרווח שיכול להכיל בקלות כ-140 בליינים, מחולק גם הוא בצד אחד לבר ארוך, שלמעשה עוד מתחיל בחלל הפנימי, והופך בחלקו החיצוני גם להיות בר-מטבח חביב. הגג כולו מזכיר קצת גגות באזור שוק הבשר במנהטן. למרות העיצוב הבאמת משגע במקום, התפאורה האמיתית היא המבלים בו. אם חשבתם לזרוק על עצמכם ג'ינס וכפכפים, אל תעזו להגיע לכאן. לספיקאיזי מגיעים מתוקתקים, מבריקים ורצוי גם כשעה לאחר שיצאתם מאימון בחדר כושר. מדובר בקהל המצוחצח ביותר שתפגשו מעודכם, יפהפיות מגונדרות בשלל גילאים (מנערות הבינתחומי הרעננות ועד קוגריות רעננות לא פחות) ותיירים אירופאים שמתחזקים בלוריות אירופאיות. בזמן שכותב שורות אלה הובא אל מקומו הצנוע בבר החיצוני הפינתי שהיה אינטימי יותר ונעים, התחושה הייתה שנקלענו בדרך לתצוגת אופנה. עכשיו הגיע הזמן לראות אם הקוקטיילים המדוברים הם מילאנו או שוק רמלוד. הספיק איזי הוא לא מקום שמדבר בשקט, הוא מקום שצועק ברעם - אני מגה בר סופר אופנתי, נא להתנהג בהתאם, וזה מורגש כבר מהתור הבלתי מוצדק בכניסה, כשהיה ברור שאפשר להכניס עוד אורחים רבים.

מה שותים? בהגיענו אל הבר, זה כבר התחיל להרגיש קצת יותר כמו בר קוקטיילים. כלי הבר הנאים וכוסות הערבוב המקרוסטלות נחו להן בגאווה,  והברמנית הייתה חייכנית, נחמדה, ולמרבה ההפתעה בהשוואה למקומות מהז'אנר- גם סופר מקצועית וידענית. "בוא תגיד לי מה אתה אוהב ואני אכין לך". אין ספק, זה כיף לשמוע ברמנית או ברמן מדברים בביטחון, גם כשמדובר ביותר מלפתוח בקבוק בירה, והטובים שבהם גם יצליחו לקלוט אותך ולתפור למידותיך את הדרינק שאליו אתה זקוק באותו הרגע. וכך באמת קרה. אז ביקשנו משהו מר, כי אנחנו אנשים מרים, וקיבלנו את גרסת הברמנית להאנקי פאנקי, קוקטייל קלאסי מעורבב של ג'ין, מרטיני אדום ופרנה ברנקה. הברמנית דווקא בחרה להשתמש במרטיני לבן שהפך את המשקה לעוד יותר יבש והדרי, והתוצאה יצאה פגז. הקוקטייל היה מעורבב למשעי, במרקם הנכון ומדולל במידה הנכונה, כך שהארומות של המרטיני והפרנה עדיין הורגשו היטב. הצצה קטנה בתפריט גילתה שאין בירות מחבית, אבל יש מבחר בקבוקים סטנדרטי, יש קצת יין, ויש סך הכל בר די מלא ומרשים, שנראה שאפשר להוציא ממנו דרינק איכותי כמעט לכל חך.

בעוד ההאנקי פאנקי נלגם עד תום, בזווית העין ראינו את הברמנית משקשקת מה שנראה כמו דקירי מרנין, אז הזמנו אחד וגם הוא הגיע מטופל באהבה ובתשומת לב עד טיפת הליים האחרונה שנסחטה במרץ על המקום. "זה הדאקירי המושלם שלי", אמרה הברמנית בחיוך רחב והגישה לנו את המעדן הקאריבי, שגם הוא היה פשוט נהדר ומתאים כדי לקרר קצת את הכבד בחום הזה. הדאקירי שנלגם במהירות יתר, עורר את השאלה מה יהיה הדרינק הבא, וגם את התהיה כמה עולה התענוג עד כאן. התשובה היא - 52 שקלים לקוקטייל שזה מחיר פשוט לא הגיוני עבור דרינק בודד. אפשר להתווכח על כך מדובר בכוס וויסקי איכותי, או אולי אפילו באחת הוודקות הממותגות שהצעירים שותים היום, וזה נכון שבתפריט הקוקטיילים אפשר למצוא כמה יותר זולים (הזול ביותר ב-44 שקלים) אבל זה מאוד לא מגניב שבצורה ספורדית מתמחרים קוקטייל בסיסי ביותר כמו דקירי עם רום פשוט, כשבאותו מחיר אפשר לשבת במסעדת שף ולקבל קוקטייל על בסיס מוצרי פרימיום כמו סטולי עלית.

שני דרינקים זה המינימום לערב בחוץ, אלא אם כן אתם נהנים להסתובב עם אותו בקבוק בירה פושר כל הערב, או למצוץ את קוביות הקרח הנמסות עד תום. האחרים ייאלצו לקחת בחשבון שהם כבר בהוצאה וזה עוד לפני שהכנסנו משהו לפה כדי להרגיע את הבטן. זה נכון שמי שלא נולד כדי לשתות דאקירי ב-52 (מושלם ככל שיהיה) יוכל להסתפק במשקה יותר צנוע כמו בקבוק בירה או כוס יין לבן ולצאת בפחות נזק, אבל משקה כזה, שאמור להיות הלחם והחמאה של המקום, צריך להיות מתומחר אחרת. 

מה אוכלים? כשהמארחת נשאלה בכניסה כמה ימים לפני פתיחת המקום הרשמית במה מדובר שם למעלה, היא ענתה שמדובר בבר קוקטיילים עם מטבח שף. מגרה ככל שזה נשמע, ייתכן וצמד המילים מטבח-שף נזרק לחלל האוויר די בקלילות לאחרונה. למרות כל זאת המטבח בספיקאיזי הוא המשך ישיר של השפע והיוקרה שהמקום משדר, וללא ספק גדול יותר מכמה מהמטבחים של המסעדות הטעימות בעיר, ומשטחי הנירוסטה ותנורי הפיצות המבריקים והמצוחצחים בהחלט עושים תיאבון. הבר שבעצם נמתח לכל אורך המקום עובר גם במטבח הפתוח ונותן הרגשה נחמדה של קנטינה שכיף לנשנש בה.

התפריט עצמו מחולק לכמה קטגוריות: שיפודים (בשר, שרימפס, ואיכשהו גם סלט) קרים (דגים נאים, רוסטביף ופריקסה) דברים מהתנור (מיני פיצות, ברוסקטה וגם טאקו בשר חביב) ומיני מטוגנים, שזה מאוד כיפי, כי הדבר הכי לא פוליטיקלי קורקט שאפשר לעשות במקום שממותג כבשורה החדשה, זה סקשן מטוגנים בתפריט אחרי שנת 1989, אז שאפו על האומץ, במיוחד בבר שסביר להניח שכותב שורות אלה הוא הבליין היחיד שביקר בו ללא מנוי לחדר כושר. המכנה המשותף בין כל המנות בתפריט הוא שכולן בנויות ככה שהן יבואו טוב ליד השתייה, וכולן מהזן ה"נשנושי" והיותר קטן.

היתרון הגדול הוא שהמבחר יכול לאפשר התאמה מושלמת בין האוכל לדרינק, ולהחליט אם זה יהיה ערב של "פדרונס" - פלפלים ספרדיים ירוקים מטוגנים, טעימים במיוחד כשהם לוהטים עם הרבה מלח גס למעלה (1 ממאה אמור להיות חריף , וכשזה קורה הוא אש) והולכים מעולה עם בקבוק הייניקן קר, או טרטר טונה. האווירה הקאריבית שהדאקירי השרה אחריו, עודדה אותנו לדגום דווקא מטרטר הטונה האדומה, שהוגש בתוך קונכיות חסה עם גוואקמולי, והיה קטן אך טעים וטרי. אפשר לראות בעיר מטבחים צנועים בהרבה מזה של ספיקאיזי, שעם מעט מעוף מצליחים להוציא מנות מופלאות ולייצר לעצמם אופי ותמה קולינרית ברורה, וזה לא שהאוכל פה הוא לא טוב, או לא משרת את מטרתו, במטבח המודרני והסופר מאובזר של הספיקאיזי מכינים בעיקר אוכל ברים גנרי. הוא לא מבוצע רע, אבל בסוף עדיין מדובר בצ'יפס/רוסטביף/פיצה עם התוספות ההכרחיות של קצת פירות ים, מנה עם שם מזרחי, וטאקו בשר אחד. העכבר השיכור נותן:7

באים כי זה המקום הנכון להיראות בו. ספיקאיזייצאנו בהרגשה ש: הספיקאיזי הוא מהמקומות האלה שמי שיוצא לבלות בהם יודע בדיוק למה לצפות. זה לא מקום לבילוי ספונטני בכפכפים וזה לא מהמקומות האלה שפשוט ראית דלת של בר, אז החלטת להיכנס לבירה. מדובר פה בבר מפלצתי לכל דבר. מקום שאנשים באים אליו לא כדי לאכול או לשתות, אלא כי כי זה המקום הנכון להראות בו. אם בא לכם לבלות בעמידה או ישיבה על ספה תוך כדי הנהון תמידי לקצב המוזיקה, והתמוגגות מהעובדה שאתה מבלה כל כך חזק כרגע בין כל היפים והיפות, זה המקום בשבילכם. ציון כללי -7. כמה יצא? דאקירי- 52 שקליםהאנקי פאנקי- 52 שקליםטרטר טונה- 46 שקלים

סה"כ - 150 שקלים

ספיקאיזי - שדרות רוטשילד 24, תל אביב

*#