סירה בר: מוזיקה טובה, אלכוהול במחיר סביר

המוזיקה, האווירה והאנשים בסירה מביאים כיף. אז מה הפלא שהמקום מלא גם בימי ראשון

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

אני לא מאמינה בקרן פנסיה. לעומת זאת, אני כן מאמינה בחשיבות העליונה של מציאת האדם שישתכן בחדר לידך בבית האבות. כבר בגיל צעיר כדאי לסגור את העניין. אין דבר מדכא יותר מלהיבחר אחרון בקבוצות הברידג’. ובכן, בעניין זה אני מסודרת: אני וחברתי הטובה כבר הגענו להסכם שנשהה דלת ליד דלת בדיור המוגן, כך שאפשר לסמן "וי" בקטגוריית פרטנר לשבץ נא. אך העתיד מקרין על ההווה, וכך יש מי שמפריש פעם בחודש כסף לקרן הפנסיה ויש מי שלוקח את שכנו לעתיד בבית האבות לשתות בירה.

ביום ראשון בשבוע הלכנו, שכנתי לעתיד ואני, לשתות בסירה. היתרון בידיעה מיהו האדם שאיתו תבלה את הזמן הפנוי בגיל הזהב הוא שכל חוויה שחווים יחדיו היא חומר מצוין להעלאת זיכרונות בהמשך: “את זוכרת שהלכנו יחד לסירה?”, אשאל את חברתי כשנהיה בעיצומו של סשן סריגה. “אח, איך אפשר לשכוח”, היא תשיב, “הבירות מהחבית שם היו: גולדסטאר, טייבה, היינקן, מרפיס ופאולנר. היה ממש כיף. רק חבל שלא רקדנו. בואי נפצה על זה עכשיו. את באה לריקודי עם?”.

ובאמת לא רקדנו. כשהגענו לסירה היתה רק בחורה אחת שרקדה על הרחבה הקטנה לצלילי המוזיקה השחורה שהתנגנה במקום הבנוי מאבן ירושלמית. הכניסה לבר עוברת דרך חצר מאורכת ובה כמה שולחנות. בפנים יש רחבה קטנה שאליה צמוד החלל המרכזי של המקום, ובו יש מעט שולחנות ובר בצורת רי"ש. הסירה הוא בסך הכל מקום קטן יחסית, וכשבאנו לא היו הרבה מקומות ישיבה. ציינו לעצמנו שהעובדה שהבר כמעט מלא ביום ראשון היא סימן חיובי ביותר. הולך להם טוב. או שיש הרבה אנשים בעיר שעובדים חזק על הפנסיה שלהם. רוב הקהל של הסירה הוא של אנשים בני 20 פלוס, בעיקר סטודנטים, כך שהאפשרות הראשונה היא ההגיונית מבין השתיים.

ניגשנו לבר והתלבטנו מה להזמין. “השמועות אומרות שיין אדום מפחית סיכונים לחלות בכל מיני מחלות”, אמרתי. “אז בואי נזמין לנו בירה”, אמרה היא, “בטוח מתישהו יגלו שגם היא תורמת לבריאות איכשהו”. הזמנו את הבירות ישירות מן הבר כי אין מלצרים במקום. כשהשתייה הוזמנה החלטנו לטפל בבעיית הישיבה. ההפתעה היתה רבה כשמצאנו כי יושבים בבר כמה אנשים שאותם לא ראינו כעשר שנים. כך פתרנו את עניין מצוקת המקום – ישבנו בשולחנם, העלינו זיכרונות מימים עברו, וגם קצת זיכרונות מהשבוע שעבר.

הדי.ג’יי וסגנון המוזיקה מתחלפים בסירה מדי ערב. בערב ראשון מדובר בסוג של היפ הופ. לאט לאט הרחבה התמלאה. הווליום של המוזיקה יחסית חזק עבור מי שרוצה לדבר, אך לגמרי מתאים למי שרוצה לרקוד. היו כמה חלקים בשיחה שאבדו בגלל המוזיקה, אבל נראה שהם לא היו ממש חשובים. שוב שאלנו את עצמנו אם נרצה אולי לקום כדי לפזז, אבל שוב ענינו שלא.

סיכמנו בינינו שאנחנו ממש מרוצות מהמקום: מהמוזיקה, מהאווירה ומהאנשים. בנימה אופטימית סיימנו את הבירות שלנו וקמנו ללכת. כבר אחרי חצות. ופתאום הכתה בנו ההבנה: אנחנו יושבות ומעלות זיכרונות, מתעצלות לרקוד והולכות לישון מוקדם. בית האבות קרוב משחשבנו. אחוזת ראשונים היר ווי קאם.

אז מה היה לנו שם?חצי גולדסטאר 21 שקלשליש גולדסטאר 18 שקל

סירה. בן סירא 4. טל’: 6234566פתוח: כל ערב מ־17:00 עד אחרון הלקוחות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ