בית הפסנתר: הסלון של קודקודי חיי הלילה

מה קורה כשאנשי הפסאז', הרדיו EPGB, החתול והכלב, והטיילור מייד מתאחדים לפתיחת מקום חדש? בטח לא מה שחשבנו

גל סידס, עכבר העיר | צילום: אלירן דהן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גל סידס, עכבר העיר | צילום: אלירן דהן

בית הפסנתרנראה כאילו שנת 2016 היא שנת ה"הכל או כלום" במפת הבילויים התל אביבית. מצד אחד אנחנו רואים מקומות נסגרים, ובעלי מועדונים שנאבקים בעיריה, בביורוקרטיה, ובעלות הגבוהה רק כדי להשאיר את העסק שלהם פתוח, ומצד שני נראה כאילו לא חל שום שינוי במוטיבציה לפתוח מקומות חדשים, גדולים יותר, ושאפתניים יותר. מהרעמסס ביפו ועד הספיקאיזי התל אביבי - הגישה היא לעשות את זה גדול. ואז מגיעים כמה חבר'ה ופותחים את בית הפסנתר, ולא סתם חבר'ה – אלא קודקודי חיי הלילה התל אביביים. בית הפסנתר הוא הבייבי של אנשי הפסאז', הטיילור מייד, החתול והכלב והרדיו EPGB, שהחליטו לפתוח מקום קטן, "סתם בשביל הכיף". בהחלט מהלך משונה בשביל חבורה שכזאת, שממנה הבליין הממוצע היה מצפה לפתוח את המפלצת הבאה של הקיץ, שהתרגלנו אליה בעיר, אבל לא. הם באמת פתחו מקום קטן בשביל הכיף. המקום הוקם על חורבותיה של חנות כלי הנגינה המיתולוגית ברחוב אלנבי, אי שם בתוך הסמטה שנראית מהוגנת משהו ביום, ובלילה הופכת להיות הכניסה לטיילור מייד ולקוקיז, השכנים הוותיקים והלא כל כך מהוגנים. בתוך קומונת חיי הלילה הזאת, בין שני התורים לברים השכנים, עומד בחור מחוץ לדלת, מחלק נחשי גומי משקית ומצהיר שמי שלא נכנס לא חבר. וכיאה לחברים אמיתיים - נכנסנו.מינימליזם מפואר

מה הווייב?

מי שנכנס בדלת העץ של בית הפסנתר נכנס למעשה לסלון. כיאה לסלון, החדר מרוהט בספות ושולחנות הסבה נמוכים, החלונות מחופים בווילונות עבים, ובכללי זה לא מרגיש כמו בר עד שחוצים את החלל האפלולי, שם הדיג'יי בסוף החדר כבר מתחיל להזכיר לנו משהו מוכר. גם הוא למעשה מרגיש כאילו הזמינו אותו לנגן בבית של חברים, ונע על הקו בין האלקטרוני לבין השחור, לא מסיבתי מדי, אבל לגמרי מסוג הביטים שמשאירים אותך עירני. העניין פה הוא מינימליזם -  אל תצפו לעיצוב מפואר ומסעיר, אלא קצת יותר למשהו בסגנון "יש בית ריק, מזיזים את הרהיטים ועושים מסיבה". הבר הוא אינו הדבר הראשון שמכה בך ברגע שאתה נכנס למקום, ומרגיש כמו הספסל האחורי באוטובוס. גם פה אל תצפו לפאר והדר - הבר המעוצב כסהרון נותן את האפשרות לכל שתיין לבחון את מי שיושב סביבו בבהיות שהופכות לארוכות יותר עם כל דרינק. מדובר בבר שמאוד כיף לשבת בו עם חבר או שניים להשתכרות בריאה של אמצע הלילה, אבל יש מצב שהוא גם יתאים לסוג מאוד ספציפי של דייטים. צמד המילים chicken town בסגול ניאון מקשטות את הקיר מעל היושבים ומעניקות גוון סגלגל וקצת סליזי לחדרון, והמראה הענקית שמוצבת על כל קיר הבר, מזכירה לכם בדיוק כמה שיכורים אתם בכל רגע נתון. זה נראה שבבית הפסנתר הולכים על הנוסחה הפשוטה של משקאות+דיג'יי+כמה ספות+ הרבה חברים= מקום. זה לא מקום שנפתח בהון תועפות כדי לספק את בשורת הבילוי הבאה בעיר, בהחלט לא מדובר במקום לחובבי השופוני ובקבוקי גריי גוס על השולחן,  אלא יותר בבר קטן לחברים ולחברים של החברים, כדי לבוא בלילה לשתות כמה דרינקים ולחלק כיפים. עוד לפני שהרטבנו את הגרון, נפלטה קריאה משותפי לשתייה, חובב האפליקציות: "אני מביא לפה דייט מחר". כנראה שאפלוליות הסלון וריבוי פינות הסלון וריבוי הפינות החשוכות מהוות יתרון אסטרטגי שעבד עליו לגמרי.

העכבר השיכור נותן: - 7.5, כי על הקו הדק ביותר בין החאפרי ללא מתאמץ  - יושב הקול. קצת סליזי. בית הפסנתר

מה שותים?

בבית הפסנתר אין תפריט אלכוהול (מן הסתם). הדיספליי הצנוע מוצג על הקיר וכולל את המותגים ההכרחיים, כשמהחבית תוכלו למצוא גולדסטאר והייניקן בלבד. עם זאת שמנו לב כי אין כמעט כוסות בירה על הבר, יותר כוסות קוקטייל. כשתהינו לפשר הדבר, הברמן ענה לנו בחן שעל אף שאין תפריט קוקטיילים, ואפילו לא מי סוכר ומיץ לימון, הוא עדיין מערבב קוקטיילים למי שרוצה על סמך מה שיש לו. בתור חברים שכמותנו קפצנו מיד על ההצעה, ובכלל, מי צריך מי סוכר ומיץ לימון בקוקטייל שלו אחרי שהשעון מראה חצות? על השולחן נחתו נגרוני- התמהיל השטני של ג'ין, קמפרי, וורמוט אדום, ובולברדייה -  אותה הגברת עם ברבן במקום ג'ין. ברמן שאומר בשיא ההגינות: "אין לי הרבה, אבל אני אשמח להכין עם מה שיש", מסתיר כמות יפה של בטחון עצמי מאחוריו, מהסוג ששמור לאחד שיודע מה הוא עושה. בלי כוס ערבוב מפוארת וכפיות מוזהבות, הברמן בנה את שני הקוקטיילים בכוסות והגיש אותם לאחר ערבוב קל. המשקאות היו קרים במידה ומדוללים רק במעט, חספוס שיותר מתאים לקוקטיילים של שעת לילה מאוחרת מאשר לכאלה שמוגשים על החוף, ופגעו בול במטרה. הוא חזר לחלק כיפים וחיבוקים לשאר האנשים בסביבה ונתן לדרינקים לעשות את שלהם. החוקיות לגבי נגרוני שעשוי כהלכה היא שאחרי הסיבוב השני הלחיים שלך צריכות להיות אדמדמות בדיוק כמו המשקה בתוך הכוס שלך, וכך היה. על הבר נרשמה תחלופה די עירנית של חבורות בליינים קטנות שנראו כאילו הם בדרך לאנשהו או מאיפשהו, אווירה שרק העצימה את תחושת מסיבת הבית הקטנה סביבנו. המוזיקה הייתה אלקטרונית ונעימה שהתאימה לווייב, ותחושת הנעימות הכללית הבהירה לנו שכנראה נשאר לעוד סיבוב, היות ואנו אנשים מרירים בדיוק כמו המשקאות בכוסותינו, ורגע לפני שהפכנו שיכורים מדי התפנינו למעט בירוקרטיה. שמחנו לגלות שהקוקטיילים שנכנסים לאותה רובריקה שרירותית של "קוקטייל הבית" או, "קוקטייל ספיישל" במחשב העסק תומחרו במחיר המאוד הוגן של 42 שקלים, שבהחלט הלמו את איכות וטיב המשקה שקיבלנו, לעומת מקומות אחרים שלא מתביישים לתמחר קוקטיילים שכאלה ב-30% יותר. תפריט אוכל קטנטן דווקא יש בבית הפסנתר, הוא מכיל שתי מנות של פירות ים, ברוסקטה וסלט של ירקות חתוכים גס לכל היפות בקהל, אבל הלילה החלטנו להתרכז בשתייה. אחרי סבב הנגרוני'ז השני קינחנו בשני בקבוקי בירת חיטה, שלוו בצ'ייסר וודקה באדיבות הברמן, ולו רק כדי להכניס קצת נוזלים לגוף בדרך הביתה.העכבר השיכור נותן: 8, על הנונשלנט וחוסר היומרה שמולידה קוקטיילים מצוינים.מאחורי דלת העץ הכבדה מסתתר סלון נחמד מאוד

יצאנו בתחושה ש

2 נגרוני - 84 שקלים2 בולברדייה - 84 שקלים2 פאולנר - 56 שקלים2 צ'ייסר וודקה - על חשבון הביתסך הכל - 224 שקלים

בית הפסנתר - אלנבי 99, תל אביב

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ