שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

החלום הרטוב של אמריקה

אנני ליבוביץ צילמה אותו לשער "ווג", בספידו הזמינו אותו לעצב נעליים, חברות סלולר מצלמות אותו לפרסומות בחזה חשוף. ריאן לוקטי, השחיין האמריקאי עטור המדליות, מתכונן למשחקים האולימפיים בלונדון ובדרך הופך לסמל סקס לוהט

מלינה רייזיק, ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מלינה רייזיק, ניו יורק טיימס

גיינזוויל, פלורידה

יום שמש של תחילת יוני נוהג ריאן לוקטי, השחיין עטור מדליות הזהב ושובר השיאים, בריינג' רובר הלבנה שלו ומסובב בברכו את ההגה לצלילי המוסיקה של ליל ויין הבוקעת מהרמקולים. לפני זמן קצר השלים שלוש שעות של בריכות, ספרינטים ושחיית משקולות בבריכה האולימפית של אוניברסיטת פלורידה, ועכשיו הוא חושף שביב קלוש של עייפות. "אני רוצה כבר לגמור עם זה", הוא אומר.

לוקטי עומד לבלות עכשיו שעות בצילומי פרסומת לחברת טלפונים סלולריים, לדגמן בפלג גוף עליון חשוף על רקע תפאורת מלתחות. מחר יתאמן אימון כפול ומתיש כדי להשלים את 70 אלף המטרים שהוא שוחה בכל שבוע כהכנה למשחקים האולימפיים שייערכו בלונדון בחודש הבא. אחר כך מצפים לו עוד צילומים, עוד אימונים, לוח זמנים מפרך של היעדר חולצה.

"אם אגיע להישגים טובים באולימפיאדה", הוא אומר, "זה יהיה גרוע פי עשרה. המאמץ לשלב את כל המשימות האלה עם השחייה מרוקן אותי מאנרגיה לחלוטין".

לוקטי במסיבת עיתונאים של ספידו, 2011. התנהלות של בחור מהשכונהצילום: גטי אימג'ס

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות "גלריה" ישירות לפייסבוק שלכם

הלך הרוח הזה הוא נסיגה רגעית בהתנהגותו הנינוחה של לוקטי, בחור שמרוב עצלנות מוציא את כלבו לטיול כשהוא רכוב על אופנוע. "אני אחד האנשים העצלנים ביותר", הוא אומר בחיוך. "חוץ מבשעה שאני מתאמן".

זה נכון. אבל גם אילולא היה גופו החסון של לוקטי, 1.85 מטרים של שרירים מפוסלים, בבחינת ראיה מספקת למוסר העבודה שלו, הרי החודשים האחרונים העמידו את עצלנותו למבחן. נוסף על אימונים לאולימפיאדה, שבה הוא מתכנן להתמודד מול האלוף השולט של הענף, מייקל פלפס, הוא מבלה זמן רב בהופעות מתישות ובקידום מכירות ברחבי ארצות הברית - דבר ההופך אותו לשחיין האמריקאי החתיך של האולימפיאדה עוד לפני שהוכרזו חברי הנבחרת של ארצו.

בעיניו הכחולות המנצנצות, באפו הנשרי ובחיוכו התחום בגומות חן, לוקטי, בן 27, מסתמן ככוכב-על אולימפי חדש, שבאמתחתו לא רק הישגים אתלטיים אלא גם מיליוני דולרים בחסויות. הוא כבר מופיע בקמפיינים פרסומיים של המותגים גאטורייד, ז'ילט וניסאן ובקרוב ייצא די-וי-די של אימוני כושר בכיכובו. רשת אן-בי-סי, שתשדר לארצות הברית את המשחקים האולימפיים מלונדון, הכתירה אותו בבלוג האולימפי שלה ל"פנים" של הנבחרת האמריקאית.

מכאן ועד הכתרתו של לוקטי לסמל סקס הדרך קצרה. האתר Men's Health דירג אותו לא כבר בראש רשימת הגברים המחוטבים של הקיץ. המגזין "ווג" הקדיש לו את שער גיליון יוני שלו. הוא נראה שם שלוב זרועות עם עמיתותיו לאולימפיאדה, שחקנית הכדורגל הופ סולו וכוכבת הטניס סרינה ויליאמס. בכתבה מצולם לוקטי לצד דוגמנית העל קארלי קלוס - היא בשמלת ערב של היידר אקרמן, הוא בספידו ועם מבט פלדה כחולה - ונדמה כי התנוחה הזאת טבעית לו לא פחות משחיית הגב המפורסמת שלו.

"בינינו לבין עצמנו אנחנו תמיד מכנים אותו כוכב הרוק של קהילת השחיינים", אומרת קייטי מאלון, מנהלת השיווק בספידו, החברה שלוקטי נהנה מחסותה מאז 2006 וקשור אליה בחוזה עד סוף 2016. מאלון מוסיפה כי לוקטי שונה מספורטאי הענף, שלרוב כמעט שאינם עושים דבר מלבד להתאמן. "אם מישהו פונה שמאלה, הוא מיד חותך ימינה", היא אומרת עליו. "הוא רוצה לבלוט".

נצנצים בבריכה

ריאן לוקטי זכה בארבע מדליות במשחקים האולימפיים בבייג'ין ב-2008 - שתי מדליות זהב ושתי ברונזה - וקבע שיא עולמי בשחיית גב ל-200 מטרים. אבל פלפס, שקטף שמונה מדליות זהב, הוא שטבל באור הזרקורים לאחר האולימפיאדה, חדר לזירת תוכניות האירוח, נהנה משלל קמפיינים דשנים והגיש את "סטרדיי נייט לייב".

פלפס, שצבר עד כה 16 מדליות, זקוק לעוד שלוש אולימפיות בלבד כדי להיות שיאן המדליות הגדול ביותר בתולדות אולימפיאדת הקיץ. אך מומחי שיווק טוענים כי לוקטי מסתמן כסיפור גדול יותר. יש לו מראה של צעיר מצליח ואהוב בעל מגע זהב, אבל הוא מתנהג כמו בחור מהשכונה. יש לו אפילו מלה המזוהה עמו - "jeah!" - שאימץ מהראפר יאנג ג'יזי. היא אמנם נהגית כמו "yeah", אבל במקרה של לוקטי מתנגנת בנימת שאלה של גולשים.

"קצת נמאס לנו מפלפס", אומר בוב דורפמן, המנהל הקריאטיבי הראשי בסוכנות הפרסום בייקר סטריט ומחבר "Sports' Marketers Scouting Report". "כמותג, לוקטי הוא בעל כוח משיכה עצום. יש לו פוטנציאל לזכות במדליות זהב, והוא פשוט נראה טוב. אם הוא יצליח להביס את מייקל פלפס, זה יהיה בקטגוריה הזאת".

על שער "ווג" עם סרינה ויליאמס והופ סולו. "מכל נערי השער, אני היחיד שיש לו שתי נשים"צילום: ניו יורק טיימס

לוקטי גם דואג להרחיב את תדמיתו ואינו מהסס לבטא רצון לחרוג מגבולות הספורט. "אני לא רוצה להישאר תקוע בעולם השחייה", הוא אומר. "אני לא רק אוכל, שוחה וישן - אני לא כזה. יש בי עוד המון דברים מלבד שחייה". כשהוא לא בתחומי הבריכה, הוא מוסיף, הוא "שונא לדבר על שחייה". הוא מעדיף לשחק כדורסל, או לנסות לשפר את משחק הגולף הגרוע שלו, או לצייר תמונות טבע סוריאליסטיות.

סגנונו מבדיל אותו מאחרים ממילא. כמו האליל שלו, ליל ויין, יש לו לוק של היפ-הופ וסקייטר, והוא נוהג להתהדר בתכשיטים נוצצים ובנעלי ספורט גבוהות וראוותניות. הוא ענד על שיניו גריל (קישוט לשיניים) יהלומים על דוכן המנצחים, ועיצב לספידו זוג נעלי ספורט מכוסות יהלומים מזויפים בצבע אזמרגד. "הוא רצה ירוק, הוא רצה נצנצים", אומרת מאלון מספידו, המוכרת גרסת נעלי אצבע של נעלי הספורט ב-25 דולר. "כשהוא עולה על שפת הבריכה הוא אוהב להפגין בלבושו אמירה אופנתית". אפילו בגד הים שלו פלואורוסצנטי.

חלומו של לוקטי הוא להיות מעצב אופנה. "אני רוצה להיות אחר, ובאופנה אני יכול לעשות את זה", הוא אומר, מפורקד על ספה לאחר אימון, במכנסי כדורסל רפויים, בחולצת טי ועליה הכתובת "Google Me" ובנעלי בית שחורות של דולצ'ה וגבאנה. באירועים פומביים הוא משדרג את הופעתו: טומי הילפיגר וראלף לורן כבר הלבישו אותו, והוא הוחתם בסוכנות הדוגמנות פורד מודלס.

ביתו שבסמוך - שהוא חולק עם בן הסן, שחקן בלונדיני המתפקד לעתים קרובות כמחליפו בפרסומות; עם אחיו הצעיר, דבון לוקטי, סטודנט בקולג', ועם קארטר, הדוברמן שלו - יכול לענות על ההגדרה מאורת רווקים משמימה. ארגזים של משקה הספורטאים גטורייד מכסים את שולחן הביליארד בבית.

אבל יש לו ארון בגדים בגודל חדר שלם.

"הו, אני חושב שיש לי בסך הכל 130 זוגות נעליים", אומר לוקטי, וניכר בו שהוא שמח לדבר על הנושא. "אפשר להגיד שאני אוהב נעליים" ("הו" הוא ביטוי נוסף השגור בפיו, מעין היפוך ל"ד'או!" של הומר סימפסון). במבחנים האולימפיים שייערכו החודש הוא מתכנן להופיע בנעלי ספורט גבוהות עם כנפיים מעוטרות בכוכבים, כמעין הרמס אמריקאי. "אל תעתיקו!" כתב כשהעלה תמונה של הנעליים לטוויטר.

והוא כבר מתכנן מה ילבש בלונדון. מעצבן, הוא אומר, שעליו ללבוש את המדים הרשמיים של הנבחרת לאולימפיאדה, שעיצב ראלף לורן, "כי ממש רציתי לנעול את הנעליים שלי". אבל הוא מתכוון להוסיף למדים אביזרים - צמידי יהלומים וכמה גרילים חדשים, "אולי בצבעי אדום, לבן וכחול, כמו הדגל - וככה כשאחייך זה יעשה 'פששש'!" הוא אומר ומשמיע קול נפץ של זיקוק.

נער השער

החודש נרשמו לזכותו נקודות רבות בתחום האופנה, כשהיה לגבר הרביעי המקשט בדמותו את שער "ווג", בכפולת תצלומים של אנני ליבוביץ. "מכל נערי השער, אני היחיד שיש לו שתי נשים", הוא מתפאר בשובבות, ומוסיף שהתגובות לתמונה שבה הופיע בחזה חשוף היו "מטורפות".

"אנשים פשוט התחילו להפציץ את הטלפון שלי", הוא אומר. "עדיין ממשיכים לעשות את זה, בטוויטר, בפייסבוק". והפרסומות שלו בטלוויזיה משודרות בתדירות גבוהה בערוצים ESPN ו-MTV בשעות צפיית השיא. "לפעמים אני רואה את אחת הפרסומות ואומר, 'לעזאזל, זה צפוף'".

תשומת לב כזאת היתה ודאי מפריעה לספורטאים רבים, מסיחה את דעתם מהאימונים. לוקטי שכר לו לא כבר מנהלת עסקית שאפתנית, אריקה רייט, כדי שתרחיב את עסקיו השיווקיים (די-וי-די הכושר היה רעיון שלה), ושעות הפנאי שלו התפוגגו לחלוטין. עכשיו עליו ללהטט בין דרישות האימונים למחויבויותיו המקצועיות מחוץ לבריכה. והכל יחד יוצר מתח נפשי ניכר.

"ממש נמאס לי מהמקום הזה", הוא אומר על גיינזוויל בשעה שהוא חוצה את הקמפוס של אוניברסיטת פלורידה, שאת לימודיו בה סיים ב-2007 עם תואר בניהול ספורט.

בערב הקודם יצא עם בחורה לפאב. "שיחררתי אותה והסתובבתי לבד", הוא אומר. גם זה הולך ונעשה קשה: מעריצים מבקשים ממנו להרים את החולצה, רוצים להצטלם עם הקוביות שבבטן שלו. הוא מודה שיש לו הרבה דייטים לא מוצלחים. "כל סצינת הקולג' כבר לא מתאימה לי", הוא אומר. "הסיבה היחידה שאני נשאר היא שהמאמן שלי הוא המאמן הטוב בעולם. הוא יודע איך לטעת בי מוטיבציה".

המאמן הוותיק שלו, גרג טרוי, אומר שהסוד בגישתו ללוקטי הוא לתת לו חופש. "אם הוא לא מקבל קצת זמן חופשי מספורט, זה משפיע על ההישגים שלו באימון", הוא אומר. הוא פקד עליו לצאת ערב אחד בשבוע, מדווח לוקטי בעליזות, ואינו שואל יותר מדי שאלות על פעילויות שאינן קשורות לשחייה כגון גלישה וסקייטבורד, אך בצניחה חופשית הוא אסר עליו לעסוק. לוקטי תמיד ימצא דרך להלחיץ את המאמן שלו: פעם הוא נפצע בביתו כשרקד ברייקדאנס.

לוקטי הוא עצלן גדול מאז ילדותו, אז אימנו אותו אמו ואביו, אילאנה וסטיב, בשחייה. הוריו, שהתגרשו בינתיים, גרים בסמוך, בדייטונה ביץ', ועניין היותו הילד האמצעי בשבט ספורטאים גדול (שתי אחיות גדולות ושני אחים צעירים, כולם שחיינים חוץ מאחד) מרבה לצוץ. בבית לוקטי אינו טורח לקום מהספה כדי לקרוא לשותפו. הוא שולח אליו מכונית בשלט רחוק ועליה "פתק עם המלים 'היי, בוא הנה'", הוא אומר בחיוך עקום.

אך היה בו גם יצר תחרותי מגיל שלוש לפחות; הוא זוכר שאירגן תחרויות שתיית חלב עם אביו ליד שולחן האוכל בבוקר. הוא רוצה לעבור ללוס אנג'לס אחרי האולימפיאדה, אך מקווה שימשיך להתחרות, וייסע להתאמן בגיינזוויל.

פלפס, לעומת זאת, אומר שהאולימפיאדה הזאת תהיה כנראה האחרונה שלו, אף שהוא בן 26, צעיר מלוקטי בשנה. גם הוא חסיד של ג'יזי: "Jeah" היתה המלה שהוא ולוקטי נהגו לכתוב זה לזה במסרונים כשהתיידדו לאחר המבחנים האולימפיים, לפני שפלפס נהפך לאליל בעולם הספורט.

"אני מסיר לפניו את הכובע, כי הוא היה צריך להתמודד עם הרבה דברים", אומר לוקטי. "התחלתי לקלוט את זה השנה".

זה קרה מיד אחרי אימון בוקר מפרך נוסף, כשלוקטי בקושי הצליח לעלות במדרגות למשרד המאמן. גם אתמול הרגיש כאילו הרגליים שלו נהפכו לג'לי, הוא אומר, "והיום אני מרגיש כאילו הן עשויות מבלוקים". היה לו זמן לארוחת בוקר, אולי לנמנום קצר, לפני האימון של אחר הצהריים. ואז ציפה לו עוד סשן צילומים לפרסומת לטלפון סלולרי.

הסשן הראשון, אומר לוקטי, "לא היה נורא. זה אפילו היה קל. וזה דווקא מצא חן בעיני".

מאנגלית: אורלי מזור-יובל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ