שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

התחרות: תכנון איצטדיוני שחייה אולימפיים

נועם דביר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נועם דביר

כשהשחיין האולימפי גיא ברנע נכנס להתחרות בבריכה חדשה הוא נוהג לבחון את טמפרטורת המים, את רוחב המסלולים ואת חללי המלתחות והחימום של הספורטאים. לאחר מכן הוא מקדיש תשומת לב גם למאפיינים האדריכליים של הבניין: למיקום של הבריכה ביחס לקהל, לצורת הגג ולכמות האור הטבעי שחודרת פנימה מבעד לפתחים.

"בתור שחיין, בטח ברמות הגבוהות, אתה מכין את עצמך לשחות בכל מקום ללא קשר לתנאים. אבל אם אתה שואל אותי אם יש לי העדפה לסוג מסוים של בריכה, אז בטח שכן. יש כל מיני קריטריונים שיעשו את ההרגשה יותר טובה - גם כשאתה סתם מתאמן וגם כשאתה מתמודד בתחרות".

כשחיין גב ("גביסט", כהגדרתו) ברנע מוטרד בעיקר מצורת הגג. במהלך המקצה המבט שלו מופנה כלפי מעלה ולכן גג מעוקם עשוי להסיח את הדעת או אפילו לגרום לאיבוד האוריינטציה. כך היה למשל באולימפיאידת בייג'ינג. הגג של איצטדיון השחייה הסיני - שזכה לשם "קוביית המים" בשל צורתו הייחודית - מורכב מיחידות עגולות ושקופות של פלסטיק שהזכירו בועות סבון ענקיות. בעבור הקהל ואמצעי התקשורת זו היתה סנסציה אדריכלית, אך בשביל חלק מהשחיינים זה היה אתגר נוסף בהתמודדות המלחיצה.

מצד שני לאייקון האדריכלי יכולה להיות גם השפעה חיובית על השחיינים. "זו בריכה שעשו ממנה ביג דיל עוד הרבה לפני שהתחילה האולימפיאדה. כשאתה נכנס למקום כזה ויש אווירה של 'וואו', זה עושה לך כיף. זה כמו ששחקן כדורגל מתחרה באיצטדיון הכי מפורסם בעולם", מוסיף ברנע. "באופן אישי זה נותן לי הרגשה שאני נמצא במקום מיוחד ומתחרה ברמה גבוהה. שחיין יכול להרגיש את האנרגיה של הבריכה. את העוצמה ואת הקהל. בבייג'ינג היה רעש מטורף אבל לי זה עזר, אני נבלעתי בתוכו".

6 מתוך 6 |
הדמיה של מרכז השחייה במכון וינגייט
1 מתוך 6 |
איצטדיון השחייה בייג'ינגצילום: צ'רלי פונג
2 מתוך 6 |
האיצטדיון שתיכנן קנזו טנגה בטוקיוצילום: Cmglee

בשש השנים האחרונות ברנע לומד ומתאמן באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה. נבחרת השחייה של האוניברסיטה נחשבת לאחת המעוטרות בארצות הברית ובשנה שעברה אף זכתה באליפות השחייה האמריקאית. ברנע עצמו זכה לאחרונה במדליית ארד במסגרת אליפות אירופה שהתקיימה בחודש מאי, אבל את האולימפיאדה הקרובה הוא יחמיץ בגלל שלוש מאיות השנייה שחסרו לו בכדי לעמוד בסטנדרט האולימפי.

מה הבריכה המועדפת עליו? "אני אוהב בריכות עם הרבה אור טבעי ועדיף בריכות בלי גג בכלל. אני אוהב להתאמן בחוץ למרות שזה די מבאס להיכנס למים בחמש בבוקר כשיורד עלייך גשם", הוא עונה בחיוך. לבריכות הישראליות הוא לא חולק שבחים מיוחדים.

מתוקשר להחריד

תכנון של מתקני ספורט אולימפיים בכלל ושל איצטדיוני שחייה בפרט נהפך לענף אולימפי בזכות עצמו בעשורים האחרונים. בעולם שנשלט על ידי מדיה ודימוי נדרשים מארגני המשחקים להציב רף גבוה יותר בכל פעם ולהקים מתקני ספורט מצוינים ומשוכללים שגם יצטלמו נהדר. מעבר לכך, אדריכלות תמיד היתה עניין של כבוד לאומי והפגנת יכולת כלכלית; אדריכלות טובה - כך יעיד כמעט כל אדריכל - מעידה גם על איכות לקוחותיה.

אולימפיאדת בייג'ינג שהתקיימה ב 2008 הציגה לעולם את איצטדיון "קן הציפור" (בתכנון הצמד השווייצי הרצוג ודה מיורן בשיתוף האמן הסיני איי וויי וויי) ואת "קוביית המים" (בתכנון משרד PTW האוסטרלי). שני המתקנים האלה נהפכו לאייקונים חשובים של אדריכלות העשור הראשון של המאה ה 21, משום שהציגו חידושים טכנולוגיים ועיצוביים בעולם שצמא לריגושים. ב"קן הציפור" הציגו האדריכלים שימוש וירטואוזי בקונסטרוקציית פלדה בעוד שאדריכלי איצטדיון השחייה הכניסו חומר חדש לשימוש תעשיית הבנייה העולמית: פלסטיק מסוג ETFE שמצטיין בחוזק, קלות ושקיפות.

בעוד כחודש ייפתח באופן רשמי איצטדיון השחייה (Aquatics Center) של אולימפיאדת לונדון שתוכנן על ידי אדריכלית העל זאהה חדיד. זהו בניין מתוקשר להחריד שזכה להופיע בכל מגזין מודפס או מקוון ועמד במרכז ביקורות, חיוביות ושליליות, עוד לפני שעמד שעמד במבחן האולימפי של עשרות אלפי צופים ואלפי ספורטאים.

העיתונות הבריטית סיקרה את הבניין בהרחבה בחודשים האחרונים, והתמקדה בעלות שחרגה מהתקציב (268 מיליון ליש"ט - פי שלושה מהמתוכנן) ובעלבון של חדיד על כך שלא הוזמנה לטקס הפתיחה. אך מעבר לעניינים הללו, זהו בניין שראוי לתשומת הלב. כלפי חוץ הבניין נראה כמעין קונכיית בטון גדולה עם קווים מעוגלים נועזים אך אלגנטיים שמאפיינים את עבודותיה של האדריכלית. בחזית המזרחית והמערבית מותקן קיר מסך ענק שיחדיר אור טבעי לאולם השחייה המרכזי.

חדיד דאגה לעטוף כל פרט באיצטדיון בכתב ידה הייחודי, כמו למשל המקפצות שישמשו בתחרויות הקפיצה למים ונראות כמו שלושה מאובנים פרה-היסטוריים מעוצבים. בדרך כלל ממוקמות המדרגות למקפצה בחלק האחורי אולם חדיד החליטה למקם אותן דווקא בחלק הקדמי כך שתהליך הטיפוס הטקסי יהיה חלק בלתי נפרד מהתחרות. לשדרני הטלוויזיה ולצופים באיצטדיון וברחבי העולם זה יאפשר הצצה אחרונה בשחיין רגע לפני שהוא ניגש לקפיצה הדרמטית.

בראיון לעיתון הלונדוני "איבנינג סטנדרט" העידה חדיד כי השקיעה בתכנון יותר מבכל
בניין אחר שתיכננה אי פעם. היא הגדירה אותו כ"גל או נוזל שקפא בזמן", בהתייחסות לאמרה הידועה המיוחסת לגתה, ולפיה האדריכלות היא "מוסיקה שקפאה בזמן". זה בניין שמשקף את העבודה שלה "בגלל הגיאומטריה האורגנית, רמת המורכבות של הגג והשילוב של הבניין בסביבתו", כך הסבירה באותו ראיון.

בחודשים האחרונים התקיימו באיצטדיון השחייה בלונדון כמה תחרויות הרצה. באחת מהן השתתף גיא ברנע. לדעתו מדובר במתקן מוצלח, לפחות מנקודת המבט של השחיינים. "זו בריכה מאוד 'פיור' (טהורה). בבייג'ינג הכל היה כזה מעוצב. בלונדון זה הרבה יותר פשוט. אתה נכנס לבריכה וכל הצבעים זה אפור ולבן. מאוד נעים לשחות שם".

הרבה שרירים

איצטדיוני שחייה הם תופעה של המאה ה 20. בשתי האולימפיאדות הראשונות שהתקיימו בעת החדשה - באתונה ב-1896 ובפאריס ב-1900 - התחרו השחיינים בשחייה בים. רק באולימפיאדת סנט לואיס בשנת 1904 זכו השחיינים לשחות בלגונה מלאכותית ומנוטרת עם מים מתוקים. מבחינה ארגונית, אגב, המשחקים בסנט לואיס היו כישלון עצום שכמעט הוביל לסופה של התנועה האולימפית.

לאורך המאה ה 20 השתכללו מתקני השחייה ונהפכו למתקנים מכניים וטכנולוגיים משוכללים שנדרשים לעמוד בשורה ארוכה של תקנים בינלאומיים. תחרויות השחייה נחשבות לפופולריות מאוד ועל כן בעשורים האחרונים איצטדיוני השחייה האולימפיים מתוכננים להכיל לפחות 15,000 צופים. אלה בניינים מורכבים במיוחד משום שלצד בריכת התחרויות הם נדרשים לכלול עוד בריכה אחת או שתיים לאימון ולשחרור, חדרי שחיינים, חדרי שיפוט, חללים בעבור אמצעי התקשורת ותקרה גבוהה במיוחד לטובת מגדל הקפיצה אל המים, שמתנשא לגובה של כעשרה מטרים (שלוש קומות). זאת מבלי להזכיר את קהל המבקרים והשירותים הנדרשים לו ושטחים טכניים עצומים שמכילים את מתקני החימום של הבריכות ואת מערכת המיזוג העצומה הנדרשת לאולם המרכזי.

משום כך נדרשים כיום האדריכלים של איצטדיוני שחייה אולימפיים להתחשב ב"יום שאחרי" עוד בתהליך התכנון. האיצטדיון בבייג'ינג הוסב לפארק מים מכיוון שעלות התחזוקה שלו בתפקידו המקורי היתה גבוהה מאוד. האיצטדיון של חדיד בלונדון ייכנס למרתון שיפוצים מיד לאחר האולימפיאדה, שבמסגרתו יפורקו שני היציעים הצדדיים ומספר המושבים בו יקטן מ 17,500 ל 3,000. לאחר מכן הוא מתוכנן לשמש כמרכז שחייה עירוני ולשמר מקצת מימי הזוהר האולימפיים שלו.

בכמה אולימפיאדות החליטו המארגנים שלא לבנות איצטדיוני שחייה אלא להשתמש במתקנים קיימים. באולימפיאדת לוס אנג'לס ב 1984 ובאולימפיאדת אטלנטה ב 1996 נעשה שימוש במתקנים אוניברסיטאיים שזכו לשדרוג ושיפוץ אך התבססו על הקיים בשטח. זוהי גישה אקולוגית יותר שמתייחסת אל האולימפיאדה כאירוע נוצץ אך חד פעמי ולא כתצוגת תכלית של אדריכלות עכשווית ויכולת טכנולוגית וכלכלית.

בהשוואה לעולם, ישראל ענייה במתקני שחייה ראויים. מרבית אגודות השחייה פועלות במתקנים עירוניים קטנים, מתנ"סים או מתקנים אוניברסיטאיים. מבחינה אדריכלית, בריכת השחייה המעניינת ביותר היא זו שתיכנן שמואל מסטצ'קין המנוח בשנות ה 70 במרכז הספורט בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית. זהו מבנה בטון שהקדים את זמנו ומזכיר במקצת את התפישה התכנונית של האיצטדיון של חדיד - שימוש בבטון חשוף ליצירת תקרה מקומרת והתקנת חלונות גדולים שיחדירו פנימה תאורה טבעית.

בימים אלה נבנה במכון וינגייט מרכז השחייה הישראלי שעתיד להציב סטנדרט חדש לאיצטדיוני השחייה בארץ ולאפשר אירוח של תחרויות בינלאומיות משמעותיות. הוא יכלול שתי בריכות שחייה אולימפיות (אחת מהן כבר קיימת), בריכה לימודית, בית מלון, משרדים ומרכז תקשורת ויציעים ל 3,000 צופים. לדברי האדריכל משה עצמון (עצמון אדריכלים ושות') האתגר הגדול ביותר היה תכנון האולם המרכזי שכולל גג תלוי בשטח של 5,000 מ"ר. בכדי להותיר חלל פנים פתוח לחלוטין נתלה הגג על 13 עמודים בגובה 40 מטרים כל אחד. מי שנוסע בכביש החוף מצפון לדרום יכול להבחין בהם מצד ימין כשמתקרבים למכון וינגייט.

עצמון מסביר כי תכנון הבריכה החדשה התבסס על התקנים האירופאיים המחמירים ביותר וכי צוות של איגוד השחייה האירופאי ליווה מקרוב את התכנון ואת הביצוע. עומקה של הבריכה הוא שלושה מטרים לכל אורכה, מה שמאפשר תחרויות של שחייה צורנית וקפיצה למים. מתקן מכני מיוחד מאפשר להקטין אותה לטובת מקצים קצרים יותר של 25 מטרים. "היתה לנו בעיה של שני סנטימטרים עם עומק הבריכה והזעקנו מישהו מהאיגוד. הוא הרגיע אותנו שאין לזה משמעות", מוסיף עצמון.

מעבר לכך הבניין עצמו מתוכנן לעמוד בלחץ של תחרויות בינלאומיות. "נתנו הרבה תשומת לב לחדרי השיפוט והשידור וגם לחדרים שבהם השחיינים מתארגנים. בתחרויות יש פסק זמן קצר מאוד בין המקצים ולכן צריך לאפשר לשחיינים לצאת ולהיכנס במהירות מהבריכה, ולתת להם גישה נוחה לבריכת חימום ובריכת שחרור". התכנון של אגן הבריכה התבצע בשיתוף אדריכל שלמה גנדלר שמתמחה במתקני שחייה מורכבים.

לדברי עצמון השפה האדריכלית של הבניין מציגה את המאמץ הקונסטרוקטיבי שלו. "זה עם בסיסי בטון מאוד דומניננטיים והרבה שרירים. בניין כוחני שמראה כמה מאמץ היה צריך כדי להתגבר על כוח המשיכה ולתלות את הגג העצום מעל האולם".

לדעתו, איצטדיון השחייה האולימפי הטוב ביותר הוא זה שתיכנן היפאני קנזו טנגה בעבור אולימפיאדת טוקיו ב 1964. "זה בניין יפהפה שגג הבטון שלו תלוי על עמוד אחד בלבד". עם זאת הוא סבור כי גם איצטדיון השחייה בלונדון צפוי למשוך תשומת לב רבה. "לזאהה חדיד יש שפה מיוחדת שאי אפשר שלא להעריך. זה נראה כמו מקום מיוחד להתחרות בו".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ