קצרי רוח

היכולת לרגש לא צריכה להיות קריטריון אבסולוטי להערכת אמנות

גם מבחינתי היכולת של יצירה לרגש היא קריטריון חשוב, אלא שהרגש הוא דבר מורכב ורב פנים וסרט קולנוע יכול לרגש בדרכים רבות

אריאל שוייצר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אריאל שוייצר

קראתי בעיון, וגם בעצב מסוים, את מאמר הדעה של איתי שטרן (''הארץ'', 23 בדצמבר), התוקף את בחירת ''הגננת'' של נדב לפיד כסרט השנה של ''פורום המבקרים''. מעבר להכללות ולאי־דיוקים הרבים שבו (עליהם כבר עמד אורי קליין במאמר התגובה שלו), המאמר מעלה לדיון סוגיה חשובה הנוגעת לנושא הרגש בקולנוע. שטרן תוקף את הקולנוע המודרני האירופי — ודרכו גם את ''הגננת'' של לפיד — על כך ''שאיבד את יכולתו לרגש'' ו''עיקר את עצמו מרצון, תוך זלזול במלודרמה הגנרית סוחטת דמעות''. נניח לעובדה שעיניהם הדומעות של דורות שלמים של סטודנטים לקולנוע, שלהם הקרנתי במשך השנים את ''400 המלקות'' של טריפו או את ''לחיות את חייה'' של גודאר, מיצירות המפתח של הקולנוע המודרני, מעידות על ההיפך הגמור. הבעיה אינה כאן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ