קצרי רוח |

למה לא הצלחתי להזדהות עם גיבורות "לא פה, לא שם"

צופים יהודים רבים התלהבו לגלות בסרטה של מייסלון חמוד נשים ערביות מקללות ומעשנות סמים, אבל נמנעים ממבט מעמיק על ההוויה התרבותית הערבית הרחבה

ראידה אדון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ראידה אדון

"לא פה, לא שם", סרטה של מייסלון חמוד, הוא סרט טוב מאוד: הוא בנוי היטב, סוחף ומעורר שאלות. אולם, בניגוד להרבה קריאות נלהבות שנשמעו מצד צופיו, קשה לי להגיד בפה מלא שהוא גם סרט מדהים. אחד הדברים שהפריעו לי בו הוא העובדה שעל אף הליהוק המוצלח והדמויות המעניינות, קשה היה לי להזדהות עם שלוש הנשים שעומדות במרכז הסרט. זאת, אף על פי שכביכול הן מגלמות סיפור דומה לזה של פלסטיניות רבות שעזבו את בתיהן בכפרים או בערים מרוחקות ועברו לתל אביב־יפו. ועוד יותר מכך הפריעה לי התגובה המופתעת של רבים מהצופים היהודים בסרט: "אילו נשים חזקות!"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ