קצרי רוח

יכלו לוותר השנה על פרס הסיפור הקצר של "הארץ"

הסיפורים שזכו בתחרות 2017 לוקים ביכולתם לספר סיפור, והפוליטיקה המזרחית שנדמה כי היתה מעורבת בבחירה הפעם היא לא רק מעליבה אלא גם מנציחה את ההדרה

עלית קרפ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עלית קרפ

כשקראתי את סיפוריהם של הזוכים במקומות הראשונים בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ" שהתפרסמו בערב החג, חשבתי, שייתכן שפרס ספרותי שמכבד את עצמו ואת קוראי היצירות שבהן בחר, לא צריך להינתן כל שנה. במאמר שכותרתו "הרגשנו את עצמנו כאספנים בני מזל במיוחד" שפעו שלושת השופטים, נוית בראל, תמר מרין וצביקה ניר סופרלטיבים על היצירות שנבחרו וגם על אלה שלא נבחרו. בין היתר כתבו על היצירות שלא נבחרו ש"רוב הסיפורים היו טובים, גם ברמת השפה והשימוש בה, גם במורכבות הבדיונית וגם ברמת הנושאים בהם עסקו". מעניין איפה הסיפורים הללו, חשבתי בלבי. על הסיפורים שנבחרו כתבו ש"סיפור מתחיל ברגע פרטי של הכותב או של הקרובים לו, ובכל זאת, אם לא ייאסף ויטופל וייעטף באיזה צעיף נוצץ — בשפה ייחודית, בתשוקה שבוערת מבעד למלים, בזעם או בחוש הומור שחורגים מהיומיום — לעולם לא ייהפך ליצירת אמנות של ממש".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ