למיס עמאר
למיס עמאר

מוני יקירי,

דווקא כאחת שיודעת את הדברים החשובים והיפים שעשית למען התרבות בעכו, קראתי את הראיון איתך ואת ההחלטה שלך לשתף פעולה בהשתקת האמנות החופשית לא רק בעצב אלא גם בזעם. העצב הוא על איך אדם כמוך, שהגיע לפני כ-30 שנה לעכו בשביל להשתלב בעיר וביצירה שלה, בלי משים הפך את עכו למכשיר לקידום האישי שלו על חשבון חופש היצירה. הרי לא יכול להיות שאדם שמשכורתו תלויה בראש העיר ובמשרד התרבות יפעל בשמם ובשם אידאולוגיה פופוליסטית כנגד כל הקהילה האמנותית, ויצפה שנאמין שפעולתו למען עכו היא בתום לב.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ