הניסיון לייחס את המוזיקה הקלאסית לציבור מסוים הוא פלגני ונתעב

שתי החלטות של הממשלה ושרת התרבות מן השבוע שעבר הוכיחו כי הממסד הישראלי מעדיף לקדם בורות על פני הרחבת אופקים

אמיר מנדל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אמיר מנדל

ב–20 בדצמבר דחתה הכנסת הצעה לפיה הממשלה היתה אמורה לממן השאלת כלי נגינה לתלמידים מעוטי יכולת בקונסרבטוריונים. אפשר להתווכח על ההצעה ועל ההחלטה לגנוז אותה: האם נושא זה בעדיפות עליונה, האם הוא באחריות הממשלה או הרשות המקומית, ואולי בכלל ראוי לעיסוקן של עמותות פרטיות. עם זאת, מדובר בחינוך, נושא בעדיפות גבוהה, ובהצעה שעלותה אינה גבוהה. בשיח שהתפתח ברשת סביב ההצעה, עלה טון שנשמע לי צורם: מדוע על משלם המסים לשלם על פינוק לתלמידי מוזיקה? שידאגו לעצמם. התפיסה שמוזיקה אינה חלק מהחינוך אלא גחמה של קבוצה מסוימת ושולית מייצגת אג'נדה המציבה חשיבה טכנוקרטית וצמצום אופקים במרכזה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ