קצרי רוח |

פרשת בועז ארד: להמשיך לחקור, להמשיך לפרסם

מותו של בועז ארד הוא טרגדיה נוראה, אבל אסור להתבלבל ולהטיח אשמה בקיר הלא נכון: עיתונאי "מאקו" עשו את עבודתם נאמנה

רוני בר
רוני בר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

כל עיתונאי מכיר את התחושה הזו: את המועקה שמלווה הורדת תחקיר אל הדפוס או העלאתו אל הרשת. לא משנה כמה פעמים הצלבת את העובדות, עם כמה אנשים דיברת וכמה עדויות דומות אספת - חשיפת עוולות מגיעה תמיד עם תג מחיר, ואיש לא נהנה לראות אחרים נפגעים. לכן, ניתן לומר במידה גבוהה מאוד של ודאות שלבם של עיתונאי ״מאקו״ הלם בחזם בקצב מוגבר ונשימותיהם היו מואצות עוד לפני ששמעו על ההשלכות הטרגיות של כתבתם, שהתמקדה ביחסיו של האמן בועז ארד עם תלמידותיו בתיכון תלמה ילין. ואילו כעת, משנודע שמושא התחקיר שם קץ לחייו בעקבות פרסומו, הם חווים את הסיוט של כל כתב ועורך. אין זה אומר שהם טעו בדרך.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ