בתלמה ילין לא ריחמו על ילדי בית הספר

כל מי שלמד בתלמה ילין, עשה מאמצים גדולים להגיע לשם. זו היתה זכות. עשינו מבחני כניסה, נבחרנו. היינו גאים מאוד בעצמנו ובהישג. בת 14, קמתי כל בוקר בחמש וחצי ונסעתי לשם בשלושה אוטובוסים, מרחובות לגבעתיים, במשך ארבע שנים. היינו מיוחדים בעיני עצמנו, וטבעי היה שנשאף להיות מיוחדים גם בעיני מורינו. אבל כל התלמידים בתלמה ילין היו נבחרים ומוכשרים ומיוחדים, אז נדרש מאמץ נוסף, גדול יותר, כדי לבלוט. דווקא אז, אחרי שתלמה ילין שלה אותנו בפינצטה מהאפרוריות של בתי הספר ה"רגילים", האגו היה שברירי יותר, הצורך בהכרה נואש יותר.