קצרי רוח

האסון בנחל צפית הוא בראש ובראשונה שיעור חשוב בצניעות

אם יש סיבה אחת ממנה נובע האסון — היא יוהרה. כפי שקיים במקומות רבים בעולם, גם בישראל יש להקים גוף שישמש כמבוגר האחראי על תחום הטיולים

משה גלעד
משה גלעד
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
משה גלעד
משה גלעד

שטפון המלים שהגיע מיד לאחר האסון הנורא בנחל צפית גורם לתחושת בלבול איומה. זה הרגע בו כדאי לעצור, לנשום עמוק ולנסח כמה אמיתות פשוטות, אולי מובנות מאליהן, שדומה שנשכחו לחלוטין בשלושת הימים האחרונים.

החברה להגנת הטבע סיימה את תפקידה בתחום הטיולים בישראל. היא אינה ממלאת עוד את התפקיד שמילאה במשך עשרות שנים. היא אינה משמשת עוד כ"שחקן" ממשי, וכרגע אף אחד עדיין אינו מחליף אותה כסמכות העליונה בתחום. בישראל יש כיום ואקום בכל הנוגע לניהול והכוונת הטיולים הרגליים, ובתחום הזה איש הישר בעיניו יעשה. סימון שביל גולני הוא רק דוגמה אחת; שם החליטו יוצאי החטיבה לסמן שביל באורך 1,200 קילומטרים ללא תיאום או הסכמה של אף גוף אחר העוסק בתחום סימון השבילים, ומבלי לשאת באחריות למה שיתרחש לאורך השביל. רשות הטבע והגנים, גוף ממשלתי מתפקד ואחראי, מנהל שטחים שהוגדרו כשמורות טבע או כגנים לאומיים. נחל צפית, למשל, אינו שייך לקטגוריות האלה. אז מי אחראי להזהיר אותי, המטייל הפרטי, שרוצה לצאת מביתו בבוקר שבת, שמסוכן לטייל בנחל צפית? היעדרו של גוף אחראי דומיננטי קשור גם לאסון בנחל צפית.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ