פרס התיאטרון: במקום ויכוחים קטנוניים, הגיע הזמן להשיב את הזרקור אל היוצרים
פרס התיאטרון לא הצליח לבסס עצמו כתו תקן משמעותי לאיכות. בתקופה שבה היכלי התרבות בפריפריה נותנים את הטון בשוק הרפרטוארי, לפרס אין כל חשיבות ומתבקש להתחיל הכל מחדש
סגירתה של עמותת פרס התיאטרון הישראלי בשבוע שעבר מגוללת בקליפת אגוז את סיפורו של התיאטרון הרפרטוארי המקומי מודל 2018: תעשייה קטנה ויצרית של שמונה מוסדות שבצל קשיים כלכליים מנהלת מאבקים אינסופיים על כוח ואגו וכמעט שאינה שואפת למצוינות אמנותית. מה יזכרו, אם בכלל, מ–23 שנות פעילותו של הפרס? את נאומו של המחזאי והבמאי חנוך לוין עם זכיית "אשכבה" ב–1999 ("תודה רבה לכולכם"), או את העימות בין שרת התרבות מירי רגב לכלת פרס ישראל גילה אלמגור ב–2015 ("אנחנו מכתתים רגלינו לפריפריה")? מה שבטוח הוא שהיוצרים...
תגובות
דלג על התגובותתודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
באפשרותך לקבל התראה בדוא"ל כאשר תגובתך תאושר ותפורסם.
אנא המתינו……
תודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
אירעה שגיאה בעת שליחת התגובה
אנא נסה שנית במועד מאוחר יותר