בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרס התיאטרון: במקום ויכוחים קטנוניים, הגיע הזמן להשיב את הזרקור אל היוצרים

פרס התיאטרון לא הצליח לבסס עצמו כתו תקן משמעותי לאיכות. בתקופה שבה היכלי התרבות בפריפריה נותנים את הטון בשוק הרפרטוארי, לפרס אין כל חשיבות ומתבקש להתחיל הכל מחדש

5תגובות
דרור קרן ואפרת בן צור ב"אשה בורחת מבשורה".
ז׳ראר אלון

סגירתה של עמותת פרס התיאטרון הישראלי בשבוע שעבר מגוללת בקליפת אגוז את סיפורו של התיאטרון הרפרטוארי המקומי מודל 2018: תעשייה קטנה ויצרית של שמונה מוסדות שבצל קשיים כלכליים מנהלת מאבקים אינסופיים על כוח ואגו וכמעט שאינה שואפת למצוינות אמנותית. מה יזכרו, אם בכלל, מ–23 שנות פעילותו של הפרס? את נאומו של המחזאי והבמאי חנוך לוין עם זכיית "אשכבה" ב–1999 ("תודה רבה לכולכם"), או את העימות בין שרת התרבות מירי רגב לכלת פרס ישראל גילה אלמגור ב–2015 ("אנחנו מכתתים רגלינו לפריפריה")? מה שבטוח הוא שהיוצרים...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו