שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שהם סמיט
שהם סמיט
שהם סמיט
שהם סמיט

ברצוני להביע את הזדהותי המלאה עם שחקן התיאטרון עופר פיפר, ולמחות על משפט השדה שנערך לו ברשתות החברתיות. אני אשה שהניקה את ילדיה (וגם כמה אחרים) בשלל מיני פרהסיות וראשי חוצות אך מעולם לא באולם תיאטרון, קונצרטים או סיטואציות ממין אלה; קונצרט או הצגת תיאטרון אינם אסיפת הורים. אני גם מרשה לעצמי להמר כי לו היה פיפר נגן בתזמורת, ותלונתו היתה על תרועת תינוק, יבבה, גרגור, קולות יניקה, צהלה או כל אחד מרפרטואר הרחשים התינוקיים הנלבבים, וכל זה בעת קונצ'רטו לכינור ולתזמורת במי מינור של מנדלסון (סתם לשם דוגמה), היתה תהייתו־טרונייתו של הנגן מתקבלת בהבנה, אולי אף באהדה ובהוקעת האם שההינה להכניס תינוק לאולם ולחבל ביצירת אמנות. למעשה, זו סיטואציה היפותטית שכן הסדרנים לא היו מאפשריים נוכחות תינוק בקונצרט, ואעז ואעריך כי גם לא בהצגה המיועדת לקהל בוגר. אבל בתיאטרון לילדים? תרבחו ותסעדו!

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ