אלברשטיין לא "מחרבת" את השיר של לוין, אלא מבצעת פרודיה חכמה עליו

פרסומת מוצלחת, כולנו יודעים, זקוקה לעתים לדלק של פרובוקציה כדי להתקבע בזיכרון. חוה אלברשטיין עושה זאת באלגנטיות, באירוניה ובהצלחה במיזם של "יס" לקידום שירותי טריפל שבהם המחיר לא באמת נוח, והטלוויזיה לא באמת משובחת יותר משל המתחרים, ואיש לא באמת זקוק ללונדון סטראוטיפית ומדומיינת עם תאי טלפון אדומים נושנים ושומרי ארמון מלוכה מרקדים כדי לסדר לעצמו בידור על מסך. הימנעותה משיתוף פעולה בפרסומות עד כה הציתה עניין נלהב בקרב כותבי טורים, ובהם רוגל אלפר, שהיה נלהב עד כדי עיוות מוחלט של פועלה, דמותה, והעובדות עצמן ("געוואלד, חוה. הגם את?" 16.7). הבה נעשה עמה (ועם המציאות) מעט צדק.