שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

התרמית של "מחוז ירושלים" היא עוד שלב ברמייה של הציבור

העיתונות כבר מזמן דהרה במורד המדרון החלקלק שבו היטשטש הגבול בין מציאות לבימוי. הקו האדום נחצה מזמן — וזה לא היה במחוז ירושלים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

הזעזוע מהתרמית בהפקת תוכנית הדוקו־ריאליטי ״מחוז ירושלים״ מפתיע. הוא מפתיע לא בגלל חומרת האירוע, אלא משום שהוא סימן עוד שלב בתהליך רמייה מתמשך בהסכם הבלתי כתוב בין השידור לצופים. בין הדוקומנטרי והחדשותי לבינינו.

הייתי עורכת בכירה בגוף שהיה פעם חדשות 2, שם נהגנו לדון באתיקה, דיונים שנגעו בלב החוזה בין המערכת העיתונאית לצופים, אתיקה שעיקרה שקיפות ואמון. אמון שמה שמוצג כעובדה, הוא אכן עובדה. אמון שגוף עיתונאי מחויב לכללי אתיקה שבמסגרתם יש "עשה" ו"אל תעשה". אני זוכרת את הדיונים סביב קיום ראיונות מחוץ לאולפן ושידורים מוקלטים, שעסקו בחובה שלנו לספר לצופים שזה ראיון מוקלט. עד אז היה ברור שתוכניות האקטואליה מועברות בשידור חי, אלא אם נאמר אחרת, ובכל פעם ששודר ראיון מוקלט היתה מופיעה כתובית על המסך שסיפרה זאת לצופים. לאט לאט הנורמה הזאת הלכה ונשחקה, וכיום כמעט לא ניתן להבדיל בין ראיונות מוקלטים לשידור חי.  וכך, למשל, אפשר לראות את אותה מרואיינת מבוקשת מופיעה בו זמנית בכל הערוצים. או מרואיין שהוקלט שלא התייחס לאירוע רלוונטי שהתרחש אחרי קיום הראיון. וככל שהצופים לא מודעים, הם עלולים לפרש באופן שגוי חלק מהמציאות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ