קצרי רוח |

דייב שאפל הוא מניאק, אבל מניאק ליברלי

הכותרות והפוסטים על הדברים שאמר הקומיקאי בספיישל החדש שלו הפשיטו אותם מההקשר האמנותי שבו הם נאמרו. ההומור השחור של שאפל מאפשר מרחב בטוח להתנחם ולצחוק על הכל מהכל

מיכאל גינזבורג // דעה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיכאל גינזבורג // דעה

בספיישל החדש שלו בנטפליקס, השלישי תוך שנתיים, ממשיך הקומיקאי דייב שאפל להסעיר ולחולל מהומות בתוך שוחות הקונצנזוס של חופש הביטוי. הסאטיריקן תמיד נהנה להיות שנוי במחלוקת, וגם הפעם הוא מבסס את המופע שלו על אמירות פוגעניות, הצהרות איומות ואנקדוטות מעוררות קבס.

כבר בדברי הפתיחה שלו הוא מוצא לנכון להגיב על התאבדותו של השף המפורסם אנתוני בורדיין, ותוהה למה לעזאזל לנטול את חייך כשאתה כל כך מצליח ועובד במשרה הכי טובה בעולם. במופע הסטנדאפ הוא גם מטיל ספק בדרכו הממזרית והמקוממת בעדויות של וייד רובסון וג'יימס סייפצ'אק, שסיפרו כיצד מייקל ג'קסון ניצל אותם מינית כשהיו ילדים בפרוטרוט מהפך קרביים בדוקו "לעזוב את נוורלנד". בהמשך שאפל אף מתרץ ומצדיק את לואי סי.קיי. וקווין הארט, שכביכול נרמסו תחת גלגלי ה''הוצאו מהקשרם'' בעידן שבו רוחב פס גורלך נקבע על ידי המון דיגיטלי. כמו במופע הקודם, גם הפעם הוא לא חסך שבטו מהקהילה הטרנסית.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ