קצרי רוח |

הימים שבהם חייכתי כשרבין נרצח

גם אני הייתי, לבושתי, נער ישיבה ימני־קיצוני בימי ההסתה נגד רבין. אבל הניסיון להתמקד רק בהסתה חוטא למסר העמוק של הסרט "ימים נוראים": ההתנשאות של הממסד האשכנזי והעלבון המזרחי על אי־ההתקבלות לממסד זה, שתססו ביסוד הרצח

איתי שטרן
איתי שטרן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איתי שטרן
איתי שטרן

"ימים נוראים", סרטם של ירון זילברמן ורון לשם שזכה השבוע בפרס אופיר, מקפל בשמו לא רק את רצח רבין, המובא כאן מנקודת מבטו של יגאל עמיר, אלא גם את הימים בהם אנו מצויים כעת בלוח השנה העברי: בין כסה לעשור. אלו ימי סליחות ורחמים המתכנסים לקראת יום הדין — ראש השנה — ומובילים אל יום הרחמים והסליחות — כיפור. לא במקרה קיבעו זילברמן ולשם בתקופה זו את שיאו של הסרט. הימים האלה משרתים את הקתרזיס הרגשי והרוחני שנכרך אצל עמיר עם מעשה הרצח. היבט נוסף המקופל ב"ימים נוראים" הוא ימי הטרור שקדמו לרצח רבין: ימי פיגועים אכזריים שדווקא בתקופת שיחות אוסלו זרעו בישראלים פחד מוות בכל פעם שעלו לאוטובוס.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ