קצרי רוח

בין ג׳וליאנו מר לקובי בראיינט: זיכרון התקיפה חי גם אחרי המוות שלהם

כשהפיד התמלא בהספדים נרגשים על אגדת הכדורסל, חשבתי על הנפגעת שצריכה עכשיו לצפות בפנים של האנס שלה בכל העיתונים. נזכרתי מה קרה כשג׳וליאנו מר חמיס נרצח, וניסיתי בתוך פסטיבל האבל לספר את הסיפור שלי

ליהי רוטשילד
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ליהי רוטשילד

פגשתי את ג'וליאנו מר חמיס פעם אחת. זה היה במסיבה בבית פרטי בתל אביב ב–2010, וחמש דקות אחרי שפגשתי אותו הוא כבר הספיק לזרוק איזו התבטאות סקסיסטית על זה שאני "המזכירה" של החבר האקטיביסט שאתו עמדתי על המרפסת, ולהטריד אותי מינית באופן בוטה. אני לא הייתי היחידה שהוא הטריד באותה המסיבה. בשלב כלשהו ביקשנו ממנו לעזוב את האירוע. הוא ושניים מחבריו הגיבו באלימות. זה הסתיים בזה שדחקו את ג'וליאנו חזרה אל המרפסת, ואנחנו עזבנו את המקום. אבל לפני זה היה בקבוק זכוכית שנופץ על ידי אחד מחבריו, ורק במזל הסיפור לא הסתיים בפציעות קשות. ישבנו בנחלת בנימין בהלם.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ