גמר "הזמר במסכה" היה סמל לישראליות נאורה

זה היה גמר נהדר של "הזמר במסכה". צריך קודם כל לציין את החן שהתגלה בתוכנית הזאת, שלוותה מתחילתה באנפופי ההסתייגויות המוכרות, המתנשאות על כל ריאליטי, על כל תוכניות בצפיית שיא, על כל "בידור להמונים" וכו'. חידת הזמרים המוסתרים גדלה משבוע לשבוע, ובמסגרתה הגישה "הזמר במסכה" משחק מותח ומבדח ביניהם — המסכות הססגוניות היו חלק מהיופי — לבין הפאנל הפיקח (סטטיק), המצחיק (שחר חסון) והטועה שוב ושוב (אופירה אסייג שהרבתה לטעות בפאתוס נחרץ, וצדי צרפתי בבלבול חמוד של נער בן 79). והכל בהנחייתו הקלילה והמשובחת של עידו רוזנבלום. התוכנית, גם זה חשוב, החזירה לבמה זמרים מוכרים לצד סלבים שלא ידענו שהם שרים, בעצם ימי השיתוק של הקורונה. לא במקרה הם היו נרגשים ומכירי תודה כשהסירו את המסכה.