קצרי רוח

"גאולה ולונדון" יורדת מהמסך: האם אין נוסחה מנצחת לתוכנית תרבות בישראל?

לתאגיד השידור ולכאן 11 יש מנדט ייחודי וחובה ציבורית להנכיח, לקדם ולעסוק בתרבות ישראלית, כי אם לא יעשו זאת – מי יעשה? הערוצים המסחריים הרי זנחו מזמן את כאב הראש הזה

אריאנה מלמד
אריאנה מלמד
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אריאנה מלמד
אריאנה מלמד

ייתכן שהטלוויזיה הישראלית לדורותיה פשוט לא מסוגלת לייצר תוכנית תרבות, יאמרו בצער המופתעים והמאוכזבים מן הידיעה על מות המשדר היומי "גאולה ולונדון". אולי: הנסיונות המרובים, שהחלו עוד בימי רוממה העליזים, הניבו שורה של הצלחות לזמנן, והמון מפחי נפש. על שתיים מן ההצלחות חתום ירון לונדון. זה היה אי אז בשנות השבעים של המאה הקודמת, כשהעליב את ניסים סרוסי באחד הראיונות המחפירים בתולדות השידור הציבורי ב"טנדו", ומאוחר יותר הרגיז את כל פרנסי הערוץ ב"עלי כותרת", שהיתה – לשעתה – נשכנית ובועטת ופוליטית ומקורית מאד. מים רבים עברו מאז בנהרות ובערוצים מסחריים וגם בממלכתי, והנוסחה המנצחת טרם נמצאה. למעט "ינשופים" ששודרה בערוץ 8 לזמן מה והיתה אוונגרדית מדי אפילו עבור צופיה, תוכניות התרבות שהגיעו למסך היו, בהכללה גסה, קורקטיות ומפוהקות או מצעים לאגו גדול מדי של טאלנטים שלא ברור מה הם יודעים לעשות, אבל לבטח יודעים להחזיק שידור. בין לבין, כרגיל, צרכני תרבות תאבי ידע וכאלה שאכפת להם ניזוקו: הטרוניה השגורה היא, "איך זה שתוכניות ספורט מצליחים להרים בקלות ותרבות, ממש לא, ולמה אין לנו ברנאר פיבו משלנו".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ