בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר": מוצר צריכה נחות שמנצל רגשי נוסטלגיה

כולם מתלהבים מהסרט החדש בסדרת "מלחמת הכוכבים", אבל הוא אינו מצליח לשחזר את החידוש הוויזואלי הגדול של הטרילוגיה השנייה

54תגובות
"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר"
אי־פי

"הכוח מתעורר", הסרט החדש בסדרת "מלחמת הכוכבים" מצליח בקופות וזוכה לתשבוחות המבקרים שאוהבים את החזרה לאסתטיקה של הטרילוגיה הראשונה והאהובה. בעיני אלו חדשות עצובות. אני אמנם מתרשם מהממד המיתי והאפי של הסדרה: מיתולוגיה סדורה בקנה מידה של אלו היווניות, האיסלנדיות וההודיות. אני גם סבור שהדרמה הטמונה בדואליות של הכוח, ובעיקר בדמותו המהפנטת של דארת' ויידר – מי שהפך מייצוג הרוע המוחלט בפרק הראשון לדמות טרגית מורכבת בהמשך – הצליחה להחדיר לסדרה עוצמה ומורכבות רגשית נדירות במיינסטרים ההוליוודי. אבל אני רואה דווקא בטרילוגיה השנייה והמושמצת את שיאה של הסדרה.

אמנם הסרט הראשון בטרילוגיה השנייה היה שטחי וילדותי, אבל כוחה של הטרילוגיה הזו לא טמון בנרטיב או בדמויות אלא בצד הוויזואלי. היום, כשקולנוע אמנותי מזוהה עם ריאליזם קיצוני נטול השראה ויזואלית, קל לשכוח שבתקופות קודמות הבינו אמנים רבים שקולנוע הוא לא רק נרטיב ודמויות אלא גם, ואולי בעיקר, מדיום חזותי. כמה מהיצירות הגדולות בתולדות הקולנוע חתרו לחדש ולמשוך את הגבולות האסתטיים של המדיום. זו מסורת שמתחילה ב"קבינט של ד"ר קליגרי" וב"כלב האנדלוסי", וממשיכה בתקופות הזוהר של הקולנוע האמנותי ביצירות אמנים כמו אלן רנה ("אשתקד במריינבד", "פרובידנס"), פליני ("סאטיריקון"), אנדריי טרקובסקי ("סטלקייר"), וים ונדרס ("מלאכים בשמי ברלין") ורבים אחרים; מגמה שהגיעה לשיאה אך גם לסוף דרכה ביצירותיו המאוחרות של פיטר גרינוויי. מאז, השילוב בין העלאת עלויות ההפקה וצמצום התקציבים מחוץ להוליווד "הרג" את האמנות הוויזואלית.

כמו היצירות הללו, גם הטרילוגיה השנייה העבירה בי תחושה של פריצת גבולות אסתטיים, יצירת אסתטיקה ויזואלית חדשה, דיגיטלית במכוון, המעשירה את הדמיון ובונה עולם דימויים חדש ומרתק. התרומה של במאי הסדרה, ג'ורג' לוקאס, לקולנוע נדונה רבות, בעיקר לשלילה. אולם מבחינה ויזואלית הוא פרץ דרך, שהקנתה נפח ויזואלי עשיר גם לסרטים פופולריים כדוגמת "אווטאר".

הסרט החדש הוא כבר תוצר של המעבר מלוקאס לתעשיית דיסני: מוצר חסר שאר רוח אסתטי, המשחזר עבור המעריצים את האווירה והאסתטיקה של הסדרה הראשונה. המדבר, תחנת החלל, ובכלל המראה, העלילה והדמויות, משעתקים את העבר באופן שמבליט את היובש היצירתי. מדובר במוצר צריכה נחות, חסר יומרה לחדשנות אמנותית, שעיקרו ניצול רגשי הנוסטלגיה כלפי המקור כדי לעודד צריכה. זהו מוצר מובהק של דיסני ושל תרבות הצריכה שדיסני כה מתמחה בה – שותף ראוי לפארקי השעשועים שלהם.

לפני כשבועיים ביקר כאן איתי שטרן את מבקרי הקולנוע על הקונסנזוס בתשבוחות ל"הגננת" הפואטי והמקסים, ואילו אני מעוניין לתקוף אותם מהצד השני על התמיכה הכמעט אחידה במוצר הצריכה הנחות הזה – הממשיך סדרה שדווקא ידעה בעבר לשלב יכולת אמנותית בלב התעשייה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו