בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קצרי רוח

כדאי להקשיב לחברת הכנסת ענת ברקו

אחרי שגמרנו להתבדר מח"כ ענת ברקו וה"פָּה פָּה פָּה", אפשר לנסות להבין מה היא אמרה בעצם, ולהיזכר בשיר של אלתרמן שאמר דבר דומה מאוד

320תגובות
ענת ברקו
אוליבייה פיטוסי

הלעג והתדהמה שצולמו על פניה של ח"כ תמר זנדברג, נוכח הערתה של ח"כ ענת ברקו מהליכוד בעניין הפלסטינים והגיית הפ"א הדגושה — הכתיבו את הטון. התקשורת גיחכה מקיר לקיר, נוי אלוש חיבר קליפ, לוסי אהריש האינטליגנטית ופאנל הבוקר שלה בערוץ 2 נדו לבינתה המסתתרת של הח"כית שהיא גם דוקטור לקרימינולוגיה. ולא עזרו הסבריה של ברקו כי מה שטענה אינו קשור לכך שהיא מכירה בעם הפלסטיני החי פה ושהיא אפילו תומכת בפתרון שתי המדינות. הטיעון הלשוני־פולמוסי המעניין, המבריק אפילו, שהיא העלתה נבלע במקהלת הגינויים.

ובכל זאת, כדאי לנסות להבין לרגע מה אמרה ברקו, כי זו סוגייה תרבותית לא פחות משהיא פוליטית: ובכן, מול טענת הפלסטינים ומנהיגיהם כי הארץ כולה שלהם, שכן הם היו כאן מאז ומעולם בעוד אנחנו זה מקרוב באנו מארצות אירופה וצפון אפריקה — העלתה ברקו תמיהה לשונית: הרי המלה "פּלשתינה" נטבעה לראשונה בשנת 136 לספירה עם דיכויו של מרד בר כוכבא, כשהרומאים החליטו למחות כל זכר ליהודה העברית המורדת (אז גם שוּנה שמה של ירושלים לאיליה קפיטולינה) ולכן הם קראו לארץ ישראל על שם הפלישתים, שחיו בחלק מאזורי הארץ חלק מהזמן. כעבור כ–1,800 שנה חידשו הבריטים את השם בתיקון קל: "פלשתינה א"י" — כלומר החזירו, בראשי תיבות, את ארץ ישראל לתמונה.

בכל שלושת מופעי השם, מ"פּלישתים" ועד "פּלשתינה א"י", האות פ"א בראש המלה היא דגושה. ובכן, שואלת ענת ברקו, איך ייתכן שעם מאמץ לעצמו שם שהוא אינו מסוגל להגות על פי הכללים הלשוניים של שפתו? אם הפלסטינים היו כאן הרבה לפנינו, איך ומתי קרה ש"פלשתינה" הדגושה מראשיתה הפכה לפלסטין בפ"א רפויה?

וזוהי כאמור הערה לשונית בעלת טעם, המזכירה במידה רבה את שירו הידוע של אלתרמן מ–1946, "ארץ ערבית". השיר נכתב בתגובה להצהרתו של מנהיג ערבי בשם כורי בוועידת לונדון כי "פלשתינה היא ארץ ערבית ואין לזרים כל חלק בה" (אנחנו "הזרים", במקרה זה). כלומר, שוב אותה טענה המדירה אותנו מהארץ, ובשירו האירוני כתב עליה אלתרמן בין השאר: "נוצצים כוכבי-לֵיל במצמוץ/ וזורעים את אורם הרעוּד/ על העיר השוקטת אל-קודס/ שחנה בה המלך דאוּד.// ומשם הם צופים ורואים/ את העיר אל-חליל ממרחק./ עיר קברו של האב אִבְּרהים,/ אברהים שהוליד את איסחק.// ומשם קו אורם השנון/ אץ לצבוע בזוֹהָב-אורוֹ/ את מֵימי הנהר אל-אורדוּן/ שיעקוּבּ במקלו עבָרו.// לילה צח. ברמיזה אוורירית/ נוצצים כוכבי לַיִל כחוק/ על הריה של ארץ ערבית/ אשר מוּסה ראה מרחוק".

אבל השיר הזה נכתב בימים שהטענה כי אנחנו זרים בארץ ישראל עוררה אצלנו שעשוע. בימים שהתנ"ך לא היה משהו שמערכת החינוך מוכת האקדמיזציה התפלה המאיסה מצד אחד והרבנים הטוענים לבעלות עליו המאיסו מצד שני — אלא ספר אהוב שהילך בעומק נפשה של העילית הרוחנית והאינטלקטואלית בארץ, מרחל המשוררת ועד ס. יזהר, מאלתרמן ונעמי שמר עד שולמית אלוני ויוסי שריד, ממאיר שלו עד עמוס חכם וחידוני התנ"ך הבינלאומיים. היום נעשה קשה יותר להבין את הבדיחה הזאת.

עד פ' בהגשת דר' ענת ברקו

עד פ' בהגשת דר' ענת ברקו - מצעד הלהיטים ה לסטיני השבועי בשידור חי מהכנסת

Posted by Noy Alooshe on Wednesday, February 10, 2016


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו