בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קצרי רוח

להיעזר במוזיקה המזרחית כגשר

פתיחת המסלול למוזיקה ים־תיכונית בבית הספר רימון לא נעשתה בהיסוס ולא מתוך גישה אליטיסטית אלא מתוך ניסיון ליצור מוזיקה ישראלית רב־תרבותית. מנהל בית הספר, משה סיני, מגיב למאמרה של אינס אליאס

25תגובות

לפני כמה שבועות הסתיים הקורס הראשון והמוצלח למוזיקה ים־תיכונית בבית הספר רימון. הקורס, שבו השתתפו 13 זמרים מהז'אנר הים־תיכוני, עורר הדים רבים בתעשיית המוזיקה הישראלית. נדמה היה כי לכולם היה מה לומר על המסלול ולא פגשתי אדם אחד בחודשים האחרונים שלא גיבש עמדה מוצקה מאוד בעניין.

מבין מגוון הפרשנויות בתקשורת, הפתיעה במיוחד פרשנותה של אינס אליאס ("גלריה שישי", 22.04) שהתייחסה בין היתר לנסיבות פתיחת הקורס, לקהל היעד ולעיתוי. הדברים שכתבה התקבלו בהפתעה בעיקר לנוכח הפער הגדול כל כך בינם ובין כוונות המשורר. למעשה, התקבל הרושם שאליאס רואה ברימון מוסד אליטיסטי, שלא באמת מחבק את המוזיקה הים־תיכונית ונוהג כלפי המסלול באופן לא שוויוני בהשוואה למסלולי לימוד אחרים שקיימים בבית הספר. דברים אלה רחוקים מהמציאות כמרחק מזרח ממערב.

שרית חדד בהופעה, בשנה שעברה. הפריה הדדית
מוטי מילרוד

המסלול הים־תיכוני ברימון לא נפתח בהיסוס, כפי שכתבה אליאס, והוא בוודאי לא נועד "לשפר" את הז'אנר מתוך תחושה של התנשאות או הבנת יתר. רימון אינו מתיימר ואינו רוצה לקבוע ערכים וקריטריונים של איכות, ואינו מנסה לקטלג מוזיקה ים־תיכונית או לתייגה, כפי שנעשה לה במקרים רבים. זכורים לכולנו "אמרי שפר" מהעבר שהכפישו וגימדו את מה שכונה "תעשיית הקסטות", בהשוואה לתעשיית התקליטים ה"אשכנזית" המאורגנת והמסודרת. בעניין זה, סמליים ונכונים דווקא דבריו של אליקו, שדרן רדיו לב המדינה (השותף לרימון בפתיחת המסלול): "הגיע הזמן שהמוזיקה המזרחית תקבל השראה מעוד כיוונים, כולל מהאופרה. כל הנושא העדתי הוא קשקוש במיץ עגבניות".

אז מה בכל זאת המקור והמניעים להקמת המסלול המזרחי החדש ברימון? כדי להשיב לשאלה זו, צריך לחזור 31 שנה לאחור. ב–1985 הוקם בית הספר כחלום של מוזיקאים ישראלים (בהובלת המוזיקאי יהודה עדר, שהיה חבר בלהקות "תמוז" ו"דודה") לייסד בית ספר למוזיקה עכשווית, מעין התרסה מול סגנונות מוזיקה קלאסיים ואקדמיות ממוסגרות שהמוזיקה העכשווית, לרבות ג'ז, רוק ופופ, היתה בעיניהן מוקצית ונחותה, בבחינת "לא בבית ספרנו". המייסדים שאפו להקים מקום מפגש של מוזיקאים יצירתיים, כביטוי למרדנות וחתרנות נגד מציאות קיימת. מאז, זרמו תווים רבים בעולם המוזיקה הישראלי אבל החזון והמטרה — להפגין פתיחות כלפי כל סגנונות המוזיקה וללמדם — נותרו בעינם.

בצניעות הראויה, ומבלי להיכנס לנבכי ההיסטוריה של המוזיקה המזרחית בישראל, בהקמת המסלול החדש דווקא ברימון יש כמה אמירות חשובות, ובראשן הניסיון ליצור אווירה המחברת בין קהלים שונים, וזאת מבלי לשפוט את המוזיקה המזרחית לחיוב או לשלילה בהקשרים של המקומות שבהם היא מושמעת או החוויה שהיא גורמת לקהליה. אפשר לאהוב או לא את הז'אנר הזה, כמו ז'אנרים רבים אחרים, אבל מבחינת רימון יש כאן ניסיון רווי תקווה לבנות וליצור מוזיקה ישראלית רב־תרבותית, כזו שתפרוץ את המנגנונים חוסמי התרבות על ידי הפריה הדדית וראיית המוזיקה כגשר על מימיה הסוערים של החברה הישראלית, ולא כתהום.

הכותב הוא מנכ"ל בית הספר הגבוה למוזיקה רימון ומחבר הספר "המוזיקה של המנהיגות"

לשליחת מאמרי דעה בנושאי תרבות: gallerydaily@haaretz.co.il. נא לציין שם מלא וטלפון ליצירת קשר. המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים ושומרת על זכותה לבצע שינויי עריכה ושכתוב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו