בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קצר רוח

נפתלי בנט, שואה וקריוקי לא הולכים ביחד

היום חשף שר החינוך בטוויטר שחגג בר מצווה לאחיינו במוזיאון לוחמי הגטאות. הוא לא סיפר שאחרי סיור כבד ראש כלל האירוע קריוקי ומתנפחים, 50 מטר ליד תערוכה על ספורטאים שנרצחו בשואה. למה לערבב שמחה בטרגדיה?

37תגובות
חגיגות בר המצווה במוזיאון לוחמי הגטאות, בסוף השבוע
נעה שפיגל

יותר משבעים שנה חלפו מאז השואה, ושר החינוך של ישראל, נפתלי בנט, לא סולח ולא שוכח שום פרט. רק בשישי האחרון סייר השר במוזיאון בית לוחמי הגטאות והזכיר לנו בסטטוס בפייסבוק וציוץ בטוויטר את החברות שמכרו ציוד לנאצים. ‏"רואים את המדים הנאצים?"" כתב לצד תמונה שהעלה, "היצרן: הוגו בוס. מימין עוד חברות שסייעו לנאצים, חלקן פעילות גם היום. לעולם לא נשכח", כתב השר (תוך התעלמות אלגנטית מכל מיני פרטים בתמונה של סמלי החברות, למשל סמל החברה של טיסנקרופ, שבונה צוללות לבקשת ממשלת ישראל). בסוף הפוסט הוסיף הבהרה: "אין כאן קריאה לחרם, אלא לזיכרון והבנת עברנו".

היום, שלושה ימים לאחר אותו פוסט, נזכר השר לציין שכל הסיור הזה היה חלק ממסיבת בר המצווה של אחיינו, יאיר. על פי הציוץ החדש בנושא בטוויטר, האחיין ערך הצגה המבוססת על חייה של קרובת משפחה שהיתה ילדה בעת השואה. "גאה בו כל כך", סיים את הציוץ.

אבל גם זה לא היה כל הסיפור. מה שבנט לא טרח לציין גם בפעם הזאת זה שבתום הסיור כבד הראש על "זיכרון והבנת עברנו", עברה המשפחה לחלק המהנה של האירוע — שכלל ארוחת צהריים, שירת קריוקי ומשחקים מתנפחים על הדשא — חמישים מטרים מתערוכה על ספורטאים שנרצחו בשואה.

בירור קצר העלה שמשפחתו של שר החינוך לא לבד בהחלטה לזכור את השואה גם במהלך בר מצווה. בשנים האחרונות נערכו במוזיאון מספר אירועים שכאלה, שכללו מעבר להנחלת ידע וחינוך בנושאי השואה, שזה כמובן חשוב, גם מסיבה לתפארת. במוזיאון אומרים כי "בבית לוחמי הגטאות ובמוזאון יד לילד נוהגים לקיים אירועים משפחתיים פרטיים, המקום מושכר לאירועים אלו למשפחות בעלות סיפורים אישיים רלוונטיים".

אבל השילוב התמוה הזה מעלה שתי בעיות. את אחת מהן ביטאו היטב מגיביו של בנט בטוויטר, כשתהו למשל אם את החתונה יערוך האחיין ב"יד ושם", ואת ירח הדבש בבירקנאו. הילדים של מדינת ישראל חיים גם ככה במציאות שלא מאפשרת להם להיות ילדים יותר מדי. כל טיול ברמת הגולן חייב ביקור באנדטה אחת לפחות, החדשות מלאות מדי ערב בתמונות וסרטוני זוועה, והשואה נוכחת בחיינו באופן שוטף לא רק ביום הזיכרון — הרי ראש הממשלה מזכיר לנו השכם וערב שתכף תגיע עוד אחת. למה לדחוף את הילדים למנטליות של "לזכור ולעולם לא לשכוח" גם באירוע שכולו שמחה וחגיגה עבורם?

וזה מוביל לבעיה השנייה — שאותה בחר בנט להצניע. אם הוא מכבד כל כך את זכר השואה ואת הצורך להבין את עברנו, האם הוא חושב שמתנפחים וקריוקי הם־הם הדרך הראויה לכך? הגבול בין החובה לזכור את הטרגדיה של העם היהודי ובין ביזוי הזיכרון הזה מעולם לא היה דק כל כך. נניח שהחלק החינוכי הוא בנפשן ובדמן של משפחתו ומשפחות אחרות, גם כחלק משמחת בר המצווה. לפחות את המסיבה ניתן להעביר למקום מעט רחוק יותר. ספק אם צביה לובטקין ואנטק צוקרמן, לוחמי מרד גטו ורשה שהקימו את הקיבוץ ואת המוזיאון חלמו שכך תתבטא "התקומה" שאליה שאפו.

כמובן שאי אפשר לבוא בתלונות אל אחיינו של בנט, וכולי תקווה שהיתה לו את מסיבת בר המצווה עליה חלם. אבל המסקנה מכל הסיפור המשונה הזה צריכה להיות אחת: מכל הבחינות, שואה ומסיבה לא הולכות ביחד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו