שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

חזון מדכא במיוחד לחברה החילונית בישראל

הבמאי איתן ענר מאבחן בסרטו "לב שקט מאוד" את אחת החולשות הגדולות של החילונים בישראל - העדר תודעה חילונית מגובשת. חבל שהגיבורה שלו פסיבית ואדישה לנוכח ההתערבות הדתית בחייה

רם פרומן
רם פרומן
קצרי רוח
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אניה בוקשטיין בסרטו של איתן ענר, "לב שקט מאוד"
אניה בוקשטיין בסרטו של איתן ענר, "לב שקט מאוד"צילום: משה משעלי
רם פרומן
רם פרומן
קצרי רוח

קשה ואף לא הוגן לשפוט את סרטו החדש של איתן ענר, "לב שקט מאוד", בפריזמה של המציאות במדינת ישראל. העלילה מתמקדת בתהליך הנפשי שעוברת הגיבורה, נעמי (אניה בוקשטיין), ועוצמת הסרט נובעת מחוסר היכולת לקבוע אם החוויות שהיא חווה הן אכן מציאותיות או נובעות ממצבה הנפשי המעורער.

לכן גם כמי שהיה מעורב בקונפליקטים רבים בין חילונים לדתיים, הן בתחום החדירה המיסיונרית של הדת למערכת החינוך והן בתחום כניסת גורמים מיסיונריים דתיים לשכונות חילוניות, איני מרגיש שנכון לקשר את האירועים המתוארים בסרט למאבק המתנהל בקרית יובל או למאבקי דת אחרים המתרחשים כעת בזירות רבות במציאות הישראלית. השוואה כזאת תעשה עוול לביטוי האמנותי. זהו לא סרט תיעודי ויוצרי הסרט רשאים ליטול חירות בעיצוב המציאות.

אבל דבר אחד כן משך את תשומת לבי וכאב לי במיוחד. ענר מצליח לאבחן את אחת החולשות הגדולות של החברה החילונית הישראלית — העדר תודעה חילונית מגובשת. הגיבורה היא חילונית על פי המראה שלה. גם עיסוקה כפסנתרנית מוזיקה קלאסית יכול להעיד (אם כי לא בהכרח) על היותה חילונית. בסרט היא נתקלת בסממנים רבים של דתיות וחרדיות — החל בחדירה לפרטיותה המתבצעת, לכאורה בנועם, על ידי השכנה הממהרת להחליף לה מזוזה וכלה בהיתקלויות מאיימות עם גברים חרדים. קיוויתי שהמפגש הזה יוביל את הגיבורה לניסיון לשאול את עצמה במה מתבטאת חילוניותה, אבל הדבר לא קורה. היא מקבלת למשל בשוויון נפש את הטרדות השכנה הכופה עליה לומר אמן על ברכותיה.

האקט הנורא שבשלו היא נרדפת על ידי שכניה הוא משיכתה לעוגב הנמצא במנזר בעין כרם ולנזיר המתפעל אותו. כלומר לא בשל חילוניותה היא נרדפת אלא בשל כך שהיא מפלרטטת עם דת אחרת. דווקא כשמאבטח ציוני דתי המנסה להתחיל אתה אומר לה משהו בגנות העוגב היא עושה אקט מרדני ומבקשת לעזוב את מכוניתו - אבל מול ההתערבות הדתית שמגיעה עד המרחב הפרטי החילוני שלה היא נותרת אדישה.

לעומתה, מגלמת רונה לי שמעון חילונית אקטיביסטית המנסה לרתום אותה למאבק בהתחרדות השכונה ולפחות לגונן עליה מפני ההתקפות החרדיות עליה. היה יכול להיות מעניין להשוות את החילוניות הפסיבית של נעמי לחילוניות האקטיביסטית של הדמות שמגלמת שמעון, אבל גם הדמות שלה לא מבטאת שום חילוניות ערכית. לא נראה שהיא נאבקת לשמר תפישה שלמה של ערכים ודעות אלא מתמקדת בקרב נדל"ני בלבד. עוד יותר מוזר לגלות שהאקטיביסטית החילונית נרתעת אף היא מקשריה של נעמי עם המנזר. כך היא מייצגת גישה של סגירות בתוך היהדות שאינה ראויה להיות חלק מהערכים הליברליים והאוניברסליים החילוניים. כלומר, גם הדבר היחיד שהיה אפשר להיתלות בו כאקט חילוני של נעמי, קבלת האסתטי שאינו יהודי, נדחה דווקא על ידי החילונית האקטיביסטית.

החזון של הסרט לחברה החילונית מדכא במיוחד. לא רק שהוא מתאר, למרבה הצער בצדק, את האדישות והשטחיות ביחס לערכים החילוניים המאפיינים את החילוני הישראלי המצוי, הוא אפילו לא מאפשר תקווה לכך שהעימות עם החברות הדתיות המתעצמות במדינה יאלץ את החילונים ליצור תודעה חילונית עמוקה יותר, בירור רציני של ערכיהם והסיבות שבגינן ראוי לשמר את חילוניותם.

מבחינה זו הזכיר לי "לב שקט מאוד" סרט אחר, "המשגיחים" שביים מני יעיש. גם שם יש דמות נשית חילונית (שמגלמת רותם זיסמן־כהן) המתעמתת עם סביבה דתית. שם הסכסוך נובע מלבושה הלא צנוע של החילונית והדרישה של דתיים לשנותו. לרגע נראה שהחילונית עומדת על שלה, אבל כבר בסצינה שלאחר מכן היא מיישרת קו עם צו הצניעות הדתי ובסוף הסרט עורכת קבלת שבת עם גבר דתי (בגילומו של רועי אסף). כלומר גם שם החילוניות לא מבטאת עולם ערכי שלם ומתבטלת במהרה בפני הדת.

ב"לב שקט מאוד" הדמויות שמגלמות בוקשטיין ושמעון אמנם לא "מתחזקות" אבל דומות לזו שמגלמת זיסמן־כהן בחוסר היכולת להעמיד מול הדת מבנה תשתיתי ערכי חילוני מסודר וראוי להגנה. בכך מצטרף גם "לב שקט מאד" לקריאה לחילונים להתחיל להתייחס לעצמם, לערכיהם ולחילוניותם ביתר רצינות כדי להיות להתמודד במלחמת התרבות שאנו מצויים בה.

ד"ר פרומן הוא יו"ר הפורום החילוני

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ