מי שיצא מגוחך מפרשת דרעי והבצל זה ערוץ 2

דרעי השתמש בעזרים טקטיים כדי להעביר מסר בתשדיר בחירות. מי היה מאמין. בחדשות התייחסו ל"חשיפה" הזו ברצינות כל כך תהומית שהטרוניות של נתניהו על התקשורת פתאום נראות הגיוניות

שני ליטמן
שני ליטמן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שני ליטמן
שני ליטמן

חשיפה מיוחדת, מרעישה ומרטיטת עולמות היתה השבוע לערוץ 2: אריה דרעי, ראש מפלגת ש"ס, נעזר בבצל כדי לייצר דמעות לצורך צילומי קליפ לשיר געגועים שלו ושל בני אלבז, לרב עובדיה יוסף המנוח. הקליפ היה חלק מקמפיין הבחירות של המפלגה. דרעי, כך היו הצופים אמורים להסיק, הוא פוליטיקאי ציני וצבוע, שדמעותיו אינן דמעות אמת, אלא דמעות בצל. אם יחתכו לידי בצל, גם אני אבכה על עובדיה יוסף, בכך אין ספק. המגישה יונית לוי הפנתה לדיווח בפנים רציניות לגמרי והבטיחה סיקור נרחב בתוכנית "אנשים" ששודרה ביום שאחרי.

במקרה אני מכירה היטב אדם שהיה מעורב בתשדירי בחירות של מפלגות מכל קצוות הקשת הפוליטית. אז הרשו לי לספק כמה חשיפות מרעישות מטעמי: זוכרים את הקליפ ההוא של הליכוד ביתנו, מ–2013, שבו הוקרנו קטעים מנאומו של נתניהו באו"ם, שבו הוא אמר שהמדינה היהודית תחיה לנצח? אז המוזיקה המרגשת שהושמעה ברקע? לא באמת היתה שם! בזמן הנאום שלו לא הושמעה מוזיקה כלל. המנוולים הוסיפו את זה בעריכה. וגם הילד עם הדגל? ביקשו ממנו להחזיק אותו. ההוא עם החליפה ונעלי הצבא, בתשדיר של הבית היהודי, מאותה מערכת בחירות? הוא לא בא עם החליפה מהבית, וגם לא עם נעלי הצנחנים. המלבישה הכריחה אותו! וכששלי יחימוביץ' בישלה לכאורה במטבח בתשדיר של העבודה? הסירים היו ריקים.

וזה רק קצה הקרחון. לא הזכרתי את האיפור, התסרוקות, התאורה, העריכה, הטקסטים שממש לא נכתבים על ידי הפוליטיקאים עצמם, הבימוי, התפאורה (גם המשרד שבו נתניהו מצולם בתשדירים, עם הדגל והתמונות המשפחתיות, זה לא באמת המשרד שלו! זה סט באולפן!). כל מי רואה תשדיר בחירות או פרסומת יודע שלא מדובר בתיעוד מדויק של המציאות אלא בתוצר שמעורבות אי אלו מניפולציות.

לכן, די מוזר שבחדשות ערוץ 2 הסכימו לקחת צד בסכסוך אישי בין בני אלבז לאריה דרעי, בכך ששידרו את העדויות "המפלילות" למעורבותו של הבצל בקליפ, במהדורת החדשות המרכזית שלהם. על הכתבות של חיים אתגר ב"אנשים", שהפכה כבר מזמן לתיעוד תוכנה של שקית הזבל הנפשית של האדם הנופל מצמרת כלשהי אל ביב כלשהו, אני מתפלאת פחות. אילו האייטם בחדשות היה מוגש לפחות עם איזו קריצה, גישה משועשעת, ניחא. אבל הרצינות התהומית שבה התייחסו לגילוי המרעיש הזה, שדרעי לא בכה באמת על מרנו בזמן שצילם את הקליפ, אלא נדרש לעזרים טקטיים, היתה מביכה הרבה יותר מאשר ה"חשיפה" עצמה.

וגם עולה השאלה למי ולמה בעצם מיועדת החשיפה הזאת. הרי מי שלא תומך בדרעי, ממילא לא השתכנע להצביע לו בגלל דמעה זו או אחרת, אמיתית או מזויפת. ומי שכן תומך בדרעי – אמור לחוש מרומה בגלל שהתברר שאיזכור השם עובדיה יוסף כבר אינו מזיל אוטומטית דמעות מעיניו? האם זו תדמיתם של מצביעי ש"ס, בעיני עורכי מהדורת חדשות 2 — שהם עד כדי כך מטומטמים?

כשטוענים שהתקשורת מנסה בדרכים נואשות ולא לגיטימיות לגרום לזילות פוליטיקאי זה או אחר, זה מקומם. והרי זוהי אחת מהמנטרות החביבות על ראש ממשלתנו בעת האחרונה. אבל כתבות מטופשות כמו זו שחושפת את המפגש הטעון בין אריה דרעי לבין חתיכת בצל, לגמרי תורמות לתחושה הזאת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ