קצר רוח

למה מוסדות התרבות לא צריכים לחשוש מהטפסים שרגב דורשת

שרת התרבות אמנם מקדמת דרישה כי המוסדות השונים יחתמו על טופס נכונות להופיע בשטחים, אבל כמו בבית גידולה בצבא, הביורוקרטיה תחסל את כולם עוד לפני שצעד אופרטיבי אחד יינקט

נילי אושרוב
נילי אושרוב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
נילי אושרוב
נילי אושרוב

את שירותי הצבאי, אי אז בשנות ה-70, עשיתי כחיילת קרבית (וכן, הרב יגאל, אפילו התחתנתי אחר כך). לאורך 20 חודשי השירות ניהלתי קרב ענקים מול מכונת סטנסיל, שהשיבה לי מלחמה שערה. הייתי חיילת מיותרת ביחידה שעסקה במיונים ליחידה נבחרת וכל היום הנפיקו שם שאלוני הערכה למילוי על ידי המועמדים חדורי המוטיבציה. השאלונים דרשו מהם להעריך את עצמם על סקאלות שונות שהגיעו לרזולוציה של "אני מסכים בערך אך בעצם לא ממש אם כי יש משהו בדבר".

עם כישוריי הטכנולוגיים הדלים נאלצתי להדפיס את השאלונים על מכונת כתיבה, ולשכפלם במכונת השכפול, ולמרות הקשיים העצומים והדיו שנשפך, ריחמתי יותר על המועמדים מאשר על עצמי. לא פעם טעיתי בהקלדה, הפכתי את הסקאלות, השמטתי מילה חיונית כמו "כן" או "לא", אבל לאף אחד לא היה אכפת. בלאו הכי אף אחד לא באמת הבין את השאלונים, אבל תקציב הביטחון ספג הכול.

שרת התרבות מירי רגב, בפברואר
שרת התרבות מירי רגב, בפברוארצילום: אמיל סלמן

נזכרתי בשאלונים האלה לאחרונה, לנוכח יוזמתו של משרד התרבות להכריח את מוסדות התרבות למלא טופס הצהרה — בעצם שאלון קצר — על מידת נכונותם להופיע באזורים שונים בארץ ומעבר לקו הירוק, מתוך כוונה לקנוס סרבני שטחים.

נוסח הטופס כבר מעסיק את מיטב המוחות במגזר הציבורי — יועצים משפטיים, שופטים עליונים וכמובן נציגי המשרד המסכנים, שרואים איך השרה רגב לוקחת את המקובלים ליפן בעוד הם נשארים במשרד, תקועים עם דילמות כמו "נמנענו מלהופיע אך בעצם לא הוזמנו כך שלא ממש נמנענו" לעומת "היינו שוקלים הופעה ככל שהנסיבות היו מאפשרות אלא אם כן לא".

יש להניח שרעיון הטפסים הובא על ידי רגב מבית גידולה — הצבא, מקום טוב ללמוד בו איך להגדיל תקציבים, כוח אדם ותעסוקה מיותרים על ידי ייצור ביורוקרטיה וטופסולוגיה. הדיונים המתנהלים סביב נוסח הטופס, וההצעות לתוספות הבהרה שזורמות מכל המעורבים (חלקם אנשים עם שלושה תארים במשפטים ושלושים שנות שיפוט), ממש מזמינים סיפור גוגוליאני נוסף בסדרת סיפורי הפקידות של הסופר הרוסי הדגול. אחרי "האדרת" ו"החוטם" — עכשיו "הטופס".

נציגי משרד התרבות טורחים להרגיע שהטופס, בהנחה שיוחלט על נוסח סופי, לא ישמש לבדו כעילה לקיצוץ תקציבי, אלא יהווה רק "ראשית ראיה" כשלב ראשון בהליך של שימוע ובדיקה. אבל גם ככה אין מה לדאוג. הדיונים וחילופי ההצעות באשר לנוסח הטופס יימשכו, פקידי משרד התרבות ייצאו לפגרות, והשרה תלך למדידת שמלה לפסטיבל קאן הבא, שם תצעד שוב בגאון על השטיח האדום, הפעם כיוצרת מן השורה, בקטגוריית "טפסים והצהרות נאמנות". מוסדות התרבות החרדים לתקציביהם יכשירו בינתיים ממלאי טפסים, אמנים עצמאיים יצטרכו כרגיל לשאת בעלויות בעצמם ולשכור ממלאי טפסים באופן פרטי, הטפסים ייערמו בערימות על שולחנם של פקידים שיחזרו רק בחודש הבא מחופשת לידה ואז נראה.

מנגנון הטופסיאדה החדש יוזן מכספי תקציב התרבות המצומק, ואם לשפוט לפי כמויות הטפסים שנזרקו לפח ביחידה שלי — מדובר בהמון כסף. הדאגה היחידה היא שיימאס לשרה רגב מכל הסחור־סחור הזה ומכל החקירות והבירורים מלאי הטאקט והיא פשוט תסובב חזק את הברז. מה תעשו לי? כך תתריס, מודעת לגמרי לעובדה שהיא מצטטת את עדי קיסר.

נילי אושרוב היא סטיריקנית, עורכת ותסריטאית מתחילה נצחית. מגישה עם טל שניידר את הפודקאסט "הראשונות לזהות"

לשליחת מאמרי דעה בנושאי תרבות: opgallery@haaretz.co.il. נא לציין שם מלא וטלפון ליצירת קשר. המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים ושומרת על זכותה לבצע שינויי עריכה ושכתוב

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ