בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קצרי רוח

איך ספר על פמיניזם רדיקלי זכה בפרס בישראל המיזוגנית?

"פתח גדול מלמטה" של אסתר פלד אינו מציג גיבורה סטריאוטיפית, אלא דמות מורכבת ואמיתית. קריאה בו מוכיחה כי ההחלטה להעניק לו את פרס ספיר היתה נכונה

11תגובות
אסתר פלד עומדת ליד גדר
אמיל סלמן

מאז שסיימתי לקרוא את "פתח גדול מלמטה" של אסתר פלד, זוכה פרס ספיר לשנת 2017, מנקרת בי השאלה כיצד זכה ספר בעל אג'נדה פמיניסטית רדיקלית בפרס הספרותי החשוב, הגדול והמדובר ביותר בישראל השמרנית והמיזוגנית? כיצד ייתכן ששומרי הסף התרבותיים באקלים שמרני ופטריארכלי העזו לקדם ספר כזה ואת הרעיונות המובעים בו?

אולי התשובה לכך טמונה בזהותם של חברי ועדת פרס ספיר: אקדמאים, אנשי ספרות, משפט והיסטוריה – המונחים על ידי שיקולים אסתטיים ותרבותיים שאינם מושפעים מן האידיאולוגיה הממסדית או הפופוליסטית. חלקם, אגב, עוסקים במגדר כחלק מרכזי של פעילותם האקדמית. זכייתו של "פתח גדול מלמטה" מבטאת, אולי, את עמדת השופטים בתחרות ותו לא, ועמדתם חריגה ביחס לנוף התרבותי שבו היא נתונה.

אלא שתשובה כזו תעשה לנו חיים קלים. אחרי הכל, לזכייה בפרס כן נלווית אמירה חברתית תרבותית. יתרה מזו, המיצוב של פרס ספיר איננו של פרס אליטיסטי מנותק אלא של תרבות גבוהה שאיננה מתנכרת לעולם, שנגישה לקוראות ולקוראים. התקבלות תרבותית בהקשר של פרס ספיר קשורה גם במנוע השיווקי רב העוצמה שנלווה לספר הזוכה – הפרסום הנרחב, התרגום שלו, והעובדה שאת הספר קניתי בהנחה משמעותית — 29 שקלים ליד הקופה בצומת ספרים.

אז איך קרה שהפרס הספרותי היוקרתי בישראל הוענק לספר בעל אג'נדה קיצונית? היא קיצונית בכך שהמספרת לא רק מסרבת להיות תלויה כלכלית בגברים מפני שהיא מבינה שתלות זו תשעבד אותה, ולא רק שהיא בוחרת בשלב מסוים בספר לחיות לבד, אלא שהיא דוחה כל סוג של בעלות ואפילו סימן של בעלות של גבר עליה (הפרק בספר שבו היא מפרשת את העובדה שבן זוגה מחנה את רכבו ליד שער הכניסה של ביתה כסימון של בעלות הוא מאלף, וחכם ומצחיק, וכך גם זה שבו היא מסבירה את סירובה העקרוני להעניק מין אוראלי בהבדל בתפישה של נתינה גברית ונשית בתרבות שלנו).

זהו פמיניזם רדיקלי, שמזהה את הדרכים המרכזיות והצדדיות שבהן גברים בחברה פטריארכלית מכפיפים אליהם נשים, לעתים בלי דעת ומבלי משים. שיקראו כולם, ירגישו טוב עם עצמם, וימשיכו לדכא את המדוכאים והנשים ביניהן. אפשרות נוספת, יותר מתקבלת על דעתי, קשורה בנימה הספציפית של הספר, באג'נדה המיוחדת המוצגת על ידי פלד שאפשרה את זכייתו. המספרת איננה נענית לסטריאוטיפ הישראלי של פמיניסטית רדיקלית — שמאלנית, אתאיסטית, יפת נפש המתמקדת ברוח ולא בחומר: היא הולכת לכותל לעבד רגשית פרידה, היא עסוקה במראה ובגוף שלה, היא פונה לקדוש ברוך הוא, ורואה בעייתיות בקשר עם לא־יהודים (אם לדייק, בייחוד בקשר של בן זוגה לשעבר עם גרמנייה נוצרייה). ולתוכן זה, הישראלי כל כך, נלווית גם נימה דוגרית ועמדה של ריחוק ציני. השילוב הזה הוא שאפשר לוועדת הפרס לדמיין את קריאתו בידי המוני ישראלים (וישראליות).

לא הייתי קורא את הספר לולא זכה, ואני שמח שקראתי אותו. הוא הנהיר לי בצורה חדה תקופה שלמה בחיי שבה יצאתי עם נשים מסוג המספרת של פלד. הייתי המום (וחסר אונים, יש לומר) מהסתירות הקשות שהתגלעו בהן, רגישות לצד קשיות לב, התמקדות בגוף ובמין לצד עמדה רוחנית, פתיחות לצד חוסר אמון בבני אדם. פלד נתנה לי מבט מבפנים על תודעתן של נשים החיות בעולם הובסיאני ושייכות לזן המשועבד, שיש לו סיכוי גם להיכחד. במובן זה הספר מספר את סיפורו של הפמיניזם הישראלי — אשה שסך החוויות שלה בישראל הפטריארכלית, סך הפגיעות והפלישות הבלתי רצוניות לגופה, לנפשה ולחשבון הבנק שלה, הביאו אותה לעמדה הבלתי מתפשרת, שעדיף לה להיות לבד. זוהי חתרנותו של הספר וזוהי חתרנותה של הבחירה בו – נימתו היא ישראלית אבל הוא חותר תחת מוסד המשפחה ותחת מוסד האימהות, שבלעדיהם ישראל הפטריארכלית תהפוך למשהו אחר.

יאיר אלדן הוא סופר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו