איתמר זהר
איתמר זהר

פעילי תנועת החרם על ישראל (בי־די־אס) יכולים לרשום לעצמם עוד הישג. אחרי הזמרת הבריטית שינייד אוקונור, המוזיקאי האמריקאי תרסטון מור, הניו־זילנדית לורד, יוצר התיאטרון הפורטוגלי טייגו רודריגז ועוד רבים אחרים, שיכנעו פעילי בי־די־אס השבוע גם את הזמר הברזילאי ז'ילברטו ז'יל לבטל את הופעתו בישראל.

בתגובה ששלחו שלשום מנהליו של הזמר הברזילאי הוותיק למפיקי המופע שהיה אמור להתקיים בישראל הם הסבירו כי "לאחר בחינה זהירה עם חברי הלהקה המלווים אותנו, לא נוכל להופיע בישראל השנה. הסנטימנט הכללי של כולנו הוא של דאגה, זאת לנוכח הזמנים הרגישים שעוברת ישראל כרגע. אנחנו מקווים להבנה מצדכם, שכן הנושא הזה רגיש גם מבחינתנו. אנחנו אוהבים את ישראל ותמיד התקבלנו בה בחמימות. אנחנו בטוחים שיהיו עוד הזדמנויות ומקווים לזמנים טובים יותר".

ז'יל, אחד הזמרים הברזילאים האהובים והמוערכים בישראל, הופיע כאן כמה פעמים בעבר ותמיד התקבל בחום ובאהבה. בין השאר בא לכאן בשנה שבה היתה מלחמת לבנון הראשונה (1982) ובאינתיפאדה הראשונה (1989). לפיכך, ישראל אינה זרה לו, גם לא הפוליטיקה המורכבת הסובבת אותה. הוא גם אמור לדעת ש"הזמנים הרגישים" שהיא עוברת כרגע, לדבריו, הם כמעט דבר שבשגרה ב–70 השנים שעברו מאז הקמתה ועוד לפני כן.

הזמר בן ה–75, שבסוף שנות ה–60 מחה נגד השלטון הצבאי במדינתו ואף נאסר על כך למשך כמה חודשים, מבין כנראה שיש הבדל בין מחאה נגד השלטון של המדינה שלך לבין החרמה של מדינה אחרת. כשהוא מחרים את ישראל, בגלל פעולות שנוקטת ממשלתה ואינן נראות לו מוצדקות, הוא פוגע קודם כל במעריציו במדינה. הם "מוענשים" על לא עוול בכפם, נהפכים בעל כורחם לקורבנות של החלטות השלטון. האם הוא היה רוצה שמעריציו בישראל, בהם אלה שקנו כרטיס להופעה שתוכננה ליולי הקרוב, יחרימו אותו משום שאינו מוכן להופיע כאן? מה היה אומר לו ידע שהם יפסיקו להקשיב לשיריו בגלל עמדותיו הפוליטיות?

יתרה מכך, ז'יל הוא לא רק זמר ומוזיקאי, אלא גם אדם שהתרבות קרובה ללבו. בשלהי שנות ה–80 התמנה לתפקיד מזכיר התרבות בעיר הולדתו סלבדור. ב–2003 הוא כבר הלך כמה צעדים קדימה ומונה לשר התרבות של ברזיל. את תפקיד זה מילא עד שנת 2008. מי כמוהו, אם כן, אמור לדעת שתרבות יכולה וצריכה לגשר בין בני אדם, לקרב ביניהם דווקא כשהם חלוקים בדעותיהם. לו היה בא לישראל ומוחה בהופעתו על הכיבוש הוא היה ראוי להערכה גדולה יותר. גם שר, "בזמנים רגישים" כדבריו, וגם מוחה — להראות שהמוזיקה אינה נפסקת כי אי אפשר להפסיק אותה, היא חזקה יותר מכל פוליטיקה ומכל פוליטיקאי. היא הכוח שבזכותו הוא ממשיך להופיע ולשיר על הבמה, בכל העולם.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ