בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קצרי רוח

יעל אבקסיס: "זוהי זעקת אחיותיי"

אל תקטינו אותנו ואל תגידו לנו לא להיות סנטימנטליות ודרמטיות: מחאת הנשים מחר היא קריאה נשית קמאית וקולקטיבית, הדורשת מהממשלה לתקצב באופן מיידי את התוכנית למניעת אלימות כלפי נשים

81תגובות
יעל אבקסיס בהפגנה נגד אלימות כלפי נשים בתל אביב, באוקטובר. "תפסיקו להקטין אותנו"
מגד גוזני

"אל תהיי סנטימנטלית או דרמטית מדי, כהרגלך", זו היתה העצה שקיבלתי מחבר נפש שלי, ביום חמישי, 18 באוקטובר, בדרכי לכיכר דיזנגוף, לשם קראנו לנשים להגיע כדי לזעוק ביחד — "שעת מלחמה", בניסיון (עוד אחד) להפסיק את האלימות כלפי נשים ולהציב את הנושא הזה בקדמת הבמה.

כבר בבסיסה, העצה שהעניק לי אותו חבר נפש היתה עצה מקטינה ואדנותית, שכן הוא בא ואמר "את, האשה, אל תהיי כדרך שבה התודעה הקולקטיבית הגברית תופסת נשים. אל תהיי דרמטית מדי. אל תהיי סנטימנטלית מדי". טוב שלא אמר לי לא להיות היסטרית מדי.

מפגינות נגד אלימות כלפי נשים מול משרד ראש הממשלה בירושלים, אתמול
אמיל סלמן

אז מעבר לצורך הדחוף למגר לאלתר כל איום על חייה של אשה באשר היא, להילחם במכות, באונס, באלימות הכלכלית והמילולית ולהפסיק את הטרור הגברי, הרי שההפגנה הזו מחר (שלישי) נועדה גם לומר לגברים — תפסיקו להקטין אותנו. תפסיקו להכניס אותנו לתבניות. תפסיקו לצמצם אותנו. כי היכן שמקטינים נשים והיכן שמכניסים נשים לתבניות והיכן שמדירים נשים — בסופו של דבר גם רומסים את דמותן, שוללים את זכויותיהן, מצרים את צעדיהן, מפחיתים את שכרן, מבטלים את החופש שלהן, לוקחים עליהן פיקוד, אומרים להן מה לעשות ומה לא לעשות וחושבים שהן רכוש או חפץ שאפשר לעשות בו כרצונכם. והיכן שכל זה קורה — בסופו של דבר גם רוצחים נשים.

וכך, בניגוד מוחלט לדעתו של חברי הדואג, עמדתי שם ב–18 באוקטובר על המזרקה של כיכר דיזנגוף, והייתי הכי דרמטית בעולם. עמדתי שם על המזרקה שרבות דומות לה ברחבי הארץ ייצבעו מחר בצבע אדום סמלי כחלק מהמחאה ששוטפת את התודעה ואת הרחובות. עמדתי על המזרקה בכיכר העגולה הנקראת על שם אשה — צינה דיזנגוף — וקרעתי מגרוני את שמות הנרצחות שהיו עד אז, בזו אחר זו: אנגווץ, עליזה, דפנה, לינה, אודליה, סיהם, הנרייט... התפרקתי, זעקתי את זעקת אחיותיי שנרצחו על ידי גברים או קרובי משפחה, ואת זעקת הילדות שנרצחו כמה שבועות לאחר מכן — יארא בת ה–16 וסילבנה בת ה–13.

כ - דלג

המחאה מחר היא קריאה נשית קמאית, עמוקה וקולקטיבית של דם אחיותינו ואמהותינו הזועק מן האדמה, ושלנו עצמנו — שמבינות שמהפכות ומאבק למען זכויות נשים וחיי נשים לאורך ההיסטוריה תמיד נקנו בדם, דמעות וייסורים. אבל אנחנו גם יודעות, באותה נשימה, שהטרור הגברי כלפי נשים הוא לא גזרה משמים. הוא מכת מדינה שאפשר וצריך להילחם בה, בתנאי שקברניטי המדינה יבינו שהיא אינה תופעה צדדית וקטנה, נשית ומשעממת. זהו טרור לכל דבר ועניין, שמאיים על דמותה של החברה הישראלית ושרק החלטה של הממשלה יכולה למגר אותו. השביתה הזו נועדה להגיד גם את זה — ממשלת ישראל חייבת לתקצב באופן מיידי את התוכנית למניעת אלימות כלפי נשים. זו אחריותה. כל צעד אחר הוא בבחינת בגידה — לא רק בנשים אלא בחברה הישראלית כולה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו