קצרי רוח |

כך הכתירה עצמה מירי רגב ל–D9 של התרבות הישראלית

השרה לא הגזימה כשהצהירה בשידור חי שיידרשו יותר משני שרים כדי לתקן את מעשיה בתחום התרבות. חוקים בעייתיים אפשר לתקן, תיאטרון שקרס אפשר לשקם, אבל לשחזר רוח חופשית־אמנותית שנרמסה, זה כבר עניין הרבה יותר מסובך

נירית אנדרמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רגב בראיון אצל איילה חסון. מעולם לא התלהבה לקבל את תיק התרבות לידיה
רגב בראיון אצל איילה חסון. מעולם לא התלהבה לקבל את תיק התרבות לידיהצילום: צילום מסך מתוך ערוץ 10

אולי היה זה מזג האוויר החמים של אילת, אולי האדרנלין הגבוה של ההתרוצצות בליכודיאדה, ואולי ההתרגשות המצטברת לקראת הבחירות. בכל מקרה, משהו שקרה שם בדרום בסוף השבוע גרם לתת־מודע של שרת התרבות והספורט להתפרץ. בראיון לאיילה חסון ביום שישי בערב נשאלה השרה מירי רגב אם היא רוצה כבר להיפרד מתיק התרבות, וענתה בלי למצמץ: "בהחלט. אני חושבת שעשיתי מהפכות אדירות בתיק, עשיתי מהפכות שאני חושבת ששני שרים אחריי לא יצליחו לתקן את מה שעשיתי".

מה שמירי רגב ניסתה לטשטש לאורך ארבע שנים, נחשף בהתפרצות רגעית של התת־מודע שלה. היא מעולם לא התלהבה לקבל את תיק התרבות לידיה, וזה אף פעם לא היה סוד. עכשיו היא ששה להיפטר ממנו, וגם זה לא מאוד מפתיע. אבל הקביעה שאת הנזקים שהיא הותירה אחריה ייקח הרבה מאוד זמן לתקן — בכך רגב לא רק נותנת פייט לפליטת הפה הבלתי נשכחת של בוז'י הרצוג מ–2015 ("אשמור על נתניהו מאוחדת") וגורמת לפרויד לגרגר בסיפוק בקברו, אלא גם מכתירה את עצמה באופן רשמי ל–D9 של התרבות הישראלית.

במהלך כהונתה רגב אמנם הגדילה את תקציב התרבות באופן משמעותי (מ–569 מיליון שקל ב–2015 ל–946 מיליון ב–2018) וייסדה אירועי תרבות שרבבות ישראלים נהנו מהם (כמו "לא לדאוגוסט" ו"כתר המזרח"), אבל היא גם הצליחה להעביר את חוק הקולנוע השנוי במחלוקת שעלול לרסק את ההישגים המרשימים של הענף הזה, והביאה את התיאטרון הערבי של חיפה (תיאטרון אל מידאן) אל סף קריסה וסגירה.

ואולם המהלך ההרסני ביותר של רגב בארבע השנים האחרונות הוא כזה שלא נרשם בשום ספר חוקים ושאין לו זכר באף ספר תקציב. את ה–D9 שלה היא שיגרה בהתמדה, שוב ושוב, לעבר הבטן הרכה באמת של תחום התרבות: חופש היצירה והאמנות החופשית. ההשתלחויות התכופות שלה ביוצרים, המתקפות החוזרות ונשנות שלה על מוסדות שהציגו יצירות שאינן לרוחה, והאיומים הישירים שלה לפגוע בתקציב של מי שלא יסכים להתיישר לפי האידיאולוגיה שלה, יצרו בשדה התרבות המקומי אווירה של פחד, תיעוב וצנזורה עצמית.

יוצרים ישראלים ב–2019 חושבים פעמיים לפני שהם כותבים עוד שורה בתסריט שלהם, ומתלבטים לפני שהם מעזים לעבוד על יצירה עם ניחוח פוליטי. ואילו מנהלים של מוסדות תרבות מהססים לפני שהם מסכימים להציג יצירת אמנות שהיא ביקורתית, אמיצה ובועטת. אז כשמירי רגב מעריכה שיידרשו יותר משני שרים כדי לתקן את מעשיה, בהחלט ייתכן שהפעם היא דווקא לא מגזימה. כי חוקים בעייתיים אפשר לתקן, תיאטרון שקרס אפשר לשקם, אבל לשחרר רוח חופשית שנרמסה — זה כבר עניין הרבה יותר מסובך. הפעם לפחות, נראה שרגב דווקא צודקת.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ